קורות חיים
נולד ב-20 במרס 1924 להוריו, הילדה ורודולף בהולאנד. שמו הקודם - מנו. ביקר בבית ספר עממי ובבית ספר תיכון. עלה ארצה בשנת 1946, מכיון שהיה ציוני מנעוריו והיה פעיל ב"החלוץ" חבר קיבוץ השומר הצעיר "גלעד" ליד דליה. לא מצא את מקומו בקיבוץ, עזב ופנה למשק נהרי ברמת השרון. עבד בחריצות ובמסירות. רצה ללמוד את כל ענפי המשק ועבד בו עד גיוסו לצה"ל במלחמת השחרור לחטיבת אלכסנדרוני. השתתף בקרבות ירושלים. נפל במערכת לאטרון. הועבר להר הרצל ב-17 בנובמבר 1949.
זוועות המלחמה העולמית השניה עברו עליו בארץ מולדתו בהולאנד וניצל מגירוש על ידי הכובש הנאצי למחנה השמדה זה או אחר, מכיון שהצליח להסתתר בין נוצרים עד גמר המלחמה. יחס ההולאנדים ליהודים בימי המלחמה ידוע למדי וחרות על לוח לבו של העם היהודי. הולאנד היתה הארץ היחידה בה לא נתנה האוכלוסיה הלא יהודית לנאצים לגרש את היהודים. באמסטרדאם שכבו נוצרים על כביש ופסי הרכבת בהם עמדו לשלוח יהודים שנמלטו להולאנד ויהודים הולאנדיים למחנות. אמו האלמנה הפצירה בו לזרז את עליתו, אם כי ממילא רצה לעלות בהיותו ציוני פעיל מנעוריו.
בהיותו עדיין עולה חדש נקלע למערבולת ה"מאורעות" שקדמה לייסוד המדינה וידע להעריך את ה"מאורעות" מן הפרספקטיבה הנכונה.
אם לא נתגונן, יבוא מרחץ דמים (נוסח היטלר) - רשם ביומנו והוסיף : אדרבא, אנו נמצאים במצב מצויין ואשרינו שיש בכוחנו להתגונן. אנו יודעים יפה על מה אנו נלחמים ובשל מה. למען מיליוני קרבנות ובשל אלפי שנות רודנות עריצה בעמנו.
אשמח מאד בנפול אויבינו, מכיון שאינם יודעים רחמים, אינם מכירים בחוקים בינלאומיים ובחוקי הצלב האדום ואין להם, אלא אכזריות וסאדיזם.
תוך כדי השתתפות פעילה בקרבות בחטיבת אלכסנדרוני שנטלה על עצמה חלק ניכר של המעמסה הכבדה של מלחמת השחרור הוא מנהל יומן באופן סדיר ורושם בו את חוויותיו.
אנו יוצרים כאן "חתיכת" היסטוריה יהודית אשר לה חיכינו אלפיים שנה - רושם ב-29 בפברואר 1948 ומוסיף:
למרות כל הדאגות תבוצע ה"חלוקה" וטוב לדעת שכל הקורבנות בעבר ובעתיד לא לשווא הם. הגורם האישי אינו קשור עם הקליטה של מדינתנו העתידה, אשר במוקדם או במאוחר בכל זאת קום תקום אחרי רציחתם של מיליונים.
משנוסדה המדינה ב-14 במאי 1948 אין אדם מאושר ממנו ומגלה ביומנו שישנן עמו תוכניות ספרותיות-היסטוריות חשובות.
למחרת היום הוא רושם:
מקווה אני אי פעם לספר לך את כל קורותי בתקופה זו ביום ההיסטורי של תקומת המדינה העברית. חיילות הערבים מתקיפים את גבולותינו וחובתנו הלאומית היא להשיב מלחמה שערה בשם הנרדפים והנרצחים. ידוע לנו כעת שאנו נלחמים למען אחינו וילדינו האהובים שידיהם הטמאות של הגרמנים השמידום.
... כן, היום זכינו למדינה עברית ואם נוכל להחזיק מעמד רק שבוע ועוד יומיים - נינצל. בעוד שבוע נקבל טאנקים, תותחים ואוירונים. אנו חייבים להחזיק מעמד, כי יש בידינו להציע ליהודי העולם מדינה יהודית. באם יגיעו חומרי המלחמה במועד הנכון - ננצח במלחמה. אנו נמצאים במירוץ עם הזמן.
אני עצמי בריא ושלם ומלא עוז...
עוז היה דרוש לו במלוא מובן המלה, כיון שהשתתף בקרבות חשובים של מלחמת השחרור, כיבוש סלמה ביניהם. רק פעם אחת ביקר בחופשה קצרה במשק. חזר לחזית ונשלח ללאטרון. בסוף מאי 1948, במסגרת מבצע "מכבי" שלב ב' נתפסו על ידינו הכפרים לאטרון ודיר איוב והצלחנו להעביר שתי שיירות לירושלים. אלו היו שתי השיירות האחרונות לפני חידוש המצור על העיר וביתר שאת.
26 במאי היה יום חשוב בקרבות סביב לאטרון שאין אנו יכולים לסקור כאן אף בקצרה. נציין רק שביום זה יצא הלגיון להתקפה בגזרה המזרחית של הפרוזדור וכבש את ה"ראדאר" מידי חיילי "עציוני". משם לא הוסיף הלגיון להתקדם, אך תותחיו המטירו אש על כביש ירושלים שער הגיא.
היה הכרח לשוב ולתקוף את לאטרון. מפקד "הראל" הבריק לשפלה:
המצב בירושלים חמור מאד. הכרח שחטיבה שבע תפרוץ מיד. לאחר נפילת ה"ראדאר" הושמעה מחדש התביעה. לכבוש את לאטרון בו בלילה, כדי להקל מן הלחץ בגזרת מעלה החמישה. נוסף על כך הלך והחמיר מצב האספקה בירושלים העיר. מנות המזון של האזרחים ושל הלוחמים ירדו לשתי פרוסות לחם ליום, דייסות מרק ומעט שימורים. המים חולקו במשורה על ידי מיכליות שהותקנו באופן ארעי למטרה זו ועברו ברחובות בתוך הפגזה. הוחלט איפוא לנסות בשניה לכבוש את לאטרון.
בקרבות אלה נפל משה מאירס בהקריבו את חייו על מזבח המולדת בנסותו לפתוח את הדרך לירושלים המורעבת והמופגזת.