טוראי מאיר סמיט ז"ל

קורות חיים

נולד ב-11 בינואר 1951 בקיבוץ כפר גלעדי, להוריו חווה ואבשלום, שעלו מארצות הברית, שנה לפני כן.

למד בבית הספר היסודי בנוה מגן ובבית ספר התיכון עירוני א' בתל אביב. בקיץ 1969 עמד בבחינות הבגרות. עוד באותו קיץ גוייס לצה"ל ובחר לשבת ביחידה קרבית בחיל השריון. בבית הספר של השריון היה חניך מצטיין בלימודי התיאוריה ועשה מאמצים כדי להתמחות בעבודה מעשית. במרץ וברצון ברזל עשה כל עבודה בטאנק עד שהיה איש מקצוע מושלם ונהג טאנק מצטיין. זאת הוכיח בשעה ששירת ביחידה מבצעית בקו התעלה כאשר ביצע את הטיפולים הדרושים בטאנק במסירות ובידע מקצועי מעולה.

נפל באזור תעלת סואץ ב-12 באפריל 1970 (ו' ניסן תש"ל) במילוי תפקידו.



עמד על מפתן החיים, בן תשע עשרה היה בסך הכל כשנפל. מספסלי בית הספר לצבא, במסגרתו הספיק לשרת שמונה חדשים בלבד. אם כי חייו היו קצרים מאד עסק בנושאים רבים וזאת אף בצורה מעמיקה ומרשימה. אחד הנושאים בהם התענין במיוחד היה החינוך העל יסודי במדינת ישראל. הוא הגיע למסקנה תוך כדי התעמקות בנושא שבשיטת החינוך העל יסודי היו צריכים לחולל שינויים יסודיים כשהדגש מושם על צרכי הפרט, כך שחינוך מעולה יינתן לאחוז מירבי של צעירים.

חבריו ליחידתו אהבו את הנער יחיד הסגולה בכל לב והוציאו לזכרו חוברת עליו הנושאת את השם: "מאיר". החוברת על הנושא: "שיטות חינוך וטיפול בבית הספר לילדים קשי חינוך" עובדה על ידי אביו ועל ידי חבריו והוקדשה לו.

לפי עדותם הנאמנה של חבריו לנשק היה עקיב, מסור, ממלא תפקידו על הצד היותר טוב תוך הרגשה שהשירות בצבא הוא חובה קדושה. יכול היה לעשות זאת, מכיון שזו היתה דרך חינוכו, הרי נולד בכפר גלעדי. גדל בקיבוץ גשר הזיו וסיים ברמת השרון.

מחנכו, ברוך ששון מעיד עליו שהיה תלמיד מתמיד, בעל חוש בקורת. התגבר על כל הקשיים שעמדו בדרכו בייחוד בשנה האחרונה ללימודיו כשנדרש ממנו מאמץ גדול בבית ובא לבית הספר חיוור וחלש.

חבריו לכיתה שמחו בשמעם שהוצב לשריון עבר את אימוניו בהצלחה. "היה בזה משום ביטוי של ידידות ויותר: של אהבה ממש" - מעיד המחנך.

הנער הרשים את כל אלה שהכירוהו בסגולותיו התרומיות באופיו ובהתנהגותו. עדות לכך הן הצורות השונות של הנצחת זכרו. אלה שהכירוחו מקרוב סברו שלו ניתן לו לחיות את חייו היה מקדישם למחקר שימושי בחינוך או בשטח הפסיכולוגיה מתוך כוונה לשיפור החינוך שהיה כה קרוב ללבו. בשל כך החליטו חבריו, הוריו וקרוביו בארצות הברית להנציח את שמו על ידי הקמת קרן מילגות באוניברסיטת תל אביב הוצאות של שנתיים לימוד לתואר שני בנושאים הנ"ל. בבית הספר "ברושים" בו פעל האב כפסיכולוג ראשי, נפתח חדר אמנות ותרבות שחלק ניכר מציודו נתרם לזכרו. לפי החלטת ועדת השמות של עירית תל אביב נקראים המועדונים הטיפוליים של השירות הפסיכולוגי - החינוכי שבהנהלת אביו על שמו של מאיר.

היה בעל חוש אסתטי מפותח, מוח שנון ובעל הבנה של אדם מבוגר. הצטיין בחוש הומור נדיר. היה בן מסור להוריו והוכיח זאת בשעה שמשבר קשה פקד את המשפחה.