תפריט נגישות

רס"ל יוסף הרשקוביץ ז"ל

יוסף הרשקוביץ
בן 21 בנפלו
בן צפורה ויצחק
נולד בלוד
בכ"ו בכסלו תשי"ג, 14/12/1952
שרת בחיל השריון
יחידה: חט' 500, גד' 195
התגייס ב-4.1.1971
נפל בקרב
בט"ז בתשרי תשל"ד, 12/10/1973
במלחמת יום הכיפורים
מקום נפילה: תעלת סואץ
באזור סיני ותעלת סואץ
מקום קבורה: תל אביב - קרית שאול
חלקה: 5, שורה: 1, קבר: 15.
הותיר: הורים ואח
בעל צל"ש מפקד האוגדה

קורות חיים

רב-סמל יוסי הרשקוביץ נולד בלוד ב-14 בדצמבר 1952 להוריו צפורה ויצחק. בגיל שנתיים עבר עם משפחתו לתל-אביב, למד בבית ספר "גבורי ישראל" ביד אליהו, היה פעיל בתנועת הצופים ואף שימש כמדריך. לאחר סיום בית הספר היסודי המשיך בתיכון ט' והיה אהוב על מוריו ועל חבריו. באוגוסט 1970 סיים את לימודיו וחדשים אחדים לאחר מכן התגייס.

נפל במלחמת יום כיפור ב-12 באוקטובר 1973.

לאחר נפלו הועלה לדרגת רס"ל והוענק לו צל"ש מפקד האוגדה. וכך תואר המעשה בתעודת הצל"ש: "במלחמת יום-הכיפורים לחם רס"ל הרשקוביץ יוסף בתפקיד סמל מחלקת טנקים בחזית סיני. במהלך קרבות הבלימה הסתער רס"ל יוסף הרשקוביץ ז"ל בראש הפלוגה על כוחות שריון של האוייב באיזור "המתלה" וגרם לאוייב לאבדות רבות. ביום 12.10.1973, בעת הסתערות על יעד שולט, נפגע רס"ל הרשקוביץ יוסף ז"ל ונפל.

במעשיו אלה גילה רס"ל הרשקוביץ יוסף אומץ לב ודוגמא אישית".



עם סיום לימודיו, התגייס לחיל השריון, בו עבר קורסים אחדים ואחר שעמד בכולם בהצלחה נתמנה למפקד טנק ושירת בדרום. בפלוגה שלו, פלוגה "ל" הצליח יוסי לגבש חבורה מלוכדת שהצטיינה במשימותיה ואף הפכה לשם דבר בכל החטיבה. עלה לדרגת סמל ראשון והיה מועמד לקורס קצינים.

בראש השנה לפני מלחמת יום הכיפורים הגיע הביתה לחופשה של שבוע. ארבעה ימים שהה במחיצת אחיו שאול שלמד אותה עת הנדסה בטכניון. את שאר הימים בילה עם משפחתו ביקר בבית הכנסת ובמוצאי חג נסע לבקר את קרובי משפחתו כדי לאחל להם "שנה טובה". למחרת בבוקר כבר היה בדרכו חזרה ליחידתו.

ביום פרוץ מלחמת יום הכיפורים היה יוסי סמל תורן במחנה החניון באזור הג'ידי. המ"פ שגילה זמן רב לפני כן, כי יוסי ניחן בתכונות של הנהגה, הטיל עליו תפקיד חשוב: להכין את הפלוגה ליציאה לשטח. יוסי מילא את המשימה האחראית ועוד לפני המועד שנקבע היו כל הטנקים מוכנים לזוז. ואמנם יצאו לפני המועד שנקבע לכך. דקות אחדות לאחר מכן הופיעו מטוסי מיג מצריים בשמי המקום ויירטו את המחנה, הטנקים היו על צוותיהם רחוקים מן המקום ולא נפגעו.

יוסי השתתף בקרבות רבים באזור המיתלה שהיו מן הקשים והמרים בגיזרה. ביום החמישי, ה-11 באוקטובר יצאו שתי פלוגות כדי לטהר שטח ישראלי שנתפס בידי כוח שריון מצרי. פלוגתו של יוסי לחמה חזיתית בכוח שנע מולם. ואילו הפלוגה השניה כותרה ע"י האויב שעמד לפרוץ לעומקו של ציר המיתלה. אז הוטל על יוסי ועל שני מט"קים נוספים לפרוץ את המצור ולחסל את הכוח המצרי. לאחר קרב קשה חולצה הפלוגה הנצורה והוסר האיום של תפיסת מעבר המיתלה על ידי האויב. על קרב זה הוענק ליוסי צל"ש מפקד האוגדה.

למחרת ה-12 באוקטובר, עלתה פלוגתו של יוסי על גבעה שנתפסה על ידי כוח קומאנדו מצרי. הכוח המצרי חוסל אך תוך כדי לחימה פגע טיל "סאגר" בכתפו של יוסי שעמד בטאנק ה"פאטון" שלו.

המ"מ שלו, שבתאי יאיר מספר:

ביום שישי, היום הארור בו נפל, פגע פגז בכנף הטנק שעליו פקד. לבנו החסיר פעימה למראה המתרחש, אולם קול שליו ורוגע בקע כמתוך חלום:

כאן שלוש א' - חטפתי פגז בכנף... מי שלא ראה את המתרחש היה בודאי משוכנע שפגז הוא שם צופן לגלידה, אולם בשבילנו הקול הרוגע היה חזרה לשלוה הנכספת, כמו ידי מעסה מאומן להפליא מפיגות את המתח ואת הליאות באיברנו ונוסחות בהם שלווה מקסימה. הניגוד היה עצום: נפץ רועם של פגזים מזה וקול שליו ורוגע מזה.

הקול גבר על הנפץ והשלוה שרתה עלינו עד שהקול נדם".

הצוות התפזר ורק כעבור זמן הצליח המ"פ לעלות לראש הגבעה ולחלץ את יוסי. הוא הועבר לבית חולים שדה ונפטר מפצעיו. הוא היה מפקד מעולה. בעת הקרבות היה יד ימינו של מפקד הפלוגה. יכול היה להשתחרר בקלות מן השירות הקרבי מכיון שהיה בידו אישור רפואי על הפרעה בשמיעתו, אולם הוא העדיף להשאר עם חבריו, אותם יצא לחלץ עד שנפגע פצעי מוות.

מפקדו הישיר, רב סרן דני יתום כתב להורים:

בנכם שרת ביחידתי כמפקד טנק והשתתף בקרב האכזרי והקשה שהיה ליחידתי בגזרה הדרומית שבו נבלם הצבא המצרי. בנכם היה שותף לנצחון זה ובמערכה זו נפל. אנו, רעיו של יוסף ז"ל זוכרים את אומץ ליבו ומסירותו עד רגעיו האחרונים דבק במשימה ולא נטשה.

דעו הורים יקרים כי כאבכם כאבנו ותמיד יישאר זכרו של יוסף ז"ל חקוק בלבנו. אנו שהכרנו אותו נשתדל ללוותכם גם בעתיד ככל שנוכל ומי יתן ויהיו מעשינו בעתיד ראויים לזכרו".

ונסיים בקטע מדברי אחיו המבוגר ממנו שאול:

השינוי הגדול התחולל בו עם גיוסו לצבא. השתנה מאד בחזותו החיצונית. גבה, התרחב ונעשה רציני יותר. הילד הפך להיות גבר. התגייס לשריון והיה גאה מאד על כך ועוד יותר היה גאה על הכלי עליו הופקד, "לא האנטיקות האלה". קורס רדף קורס, סדרה אחר סדרה והנה יוסי מט"ק (מפקד טנק) וקיבל את הסמל. ושוב תרגילים ושירות בקו התעלה והרבה סיפורים על חברים וחוויות. ידענו שקשה לו שם. היה חוזר שזוף, מאובק ועייף, בגדים ספוגי שמן וגריז ושפתיים צרובות שמש, אך יוסי, מעולם לא שמענו ממנו מילה קשה בגנות הצבא או השירות בו. מפליא היה לראות חייל המשרת את כל שירותו הצבאי בחולות סיני והנגב מבלי ש"יקטר" אפילו פעם אחת.

בינואר 1974 עמד להשתחרר, רצה לעבוד בהבטחת מטוסים, כך רצה לראות עולם ולחסוך כסף לקראת המשך לימודיו באוניברסיטה.

בן 21 נפל.

בניית אתרים: