קורות חיים
אלוף משנה חיים דים נולד ב-11 בספטמבר 1928 (כ"ו אלול תרפ"ח) בעיירה פשמישל בפולין, למשפחת רבנים במשך דורות. עם פרוץ המלחמה העולמית השניה נמלטה משפחתו לסיביר. עם תום המלחמה חזרה המשפחה לפולין והנער הצטרף לתנועת נוער ציונית. עלה לארץ במסגרת עליה ב' אחר שהיה בקפריסין והצטרף לפלמ"ח בראשית 1947. מאז ועד מותו הקדיש את עצמו לנושא הבטחון.
התגייס לגדוד הרביעי בחטיבת הראל. על אף גילו הצעיר עלה מהר בשלבי הפיקוד. נשלח לקורס מכ"ים של הפלמ"ח. לחם במלחמת השחרור בסביבות ירושלים כמפקד מחלקה.
רצה לחזור ללימודיו אולם השתכנע כי מקומו בצבא וסיים קורס קצינים ומשם לחיל השריון. מילא בהצלחה בלתי רגילה תפקידי פיקוד, הדרכה ומטה. קידומו הצבאי היה תפקידו כממלא מקום מג"ד שריון במלחמת סיני. כבן שלושים היה כבר סגן אלוף. הצטיין בתפקידי הדרכה והיה פקד קורס מכ"ים, קורס מפקדי מחלקות וקורס מפקדי פלוגות. בין השאר היה מפקדו הראשון של קורס מפקדי פלוגות סיור בשריון, בין תפקידי המטה שמילא: קצין מבצעים גדודי, קצין הדרכה של גייסות השריון וראש ענף תורת השריון.
מחלה ממארת מנעה ממנו מילוי תפקידים נוספים וחשובים הרמטכ"ל העניק לו דרגת אלוף משנה וכעבור ארבעה ימים נפטר ב-22 ביולי 1967.
כיהן במטכ"ל כעוזר ראש מה"ד לתורת הלחימה. מפקדו כראש מה"ד היה האלוף שרון. ההיכרות הקצרה ביניהם שכנעה את שרון ביכולתו הבלתי רגילה של חיים דים. בשל כך ביקש את מנויו כראש מטה אוגדתו, אם כי לתפקיד זה מתמנים בדרך כלל רק אלופי משנה וותיקים. הרמטכ"ל, יצחק רבין, היתנה את הדבר בקבלת היתר רפואי. ההיתר ניתן וחיים עבר את ימי המלחמה והכוננות כשלצדו רופא צמוד בשל מחלה ממארת שפגעה בו. המחלה לא מנעה ממנו למלא תפקידו המפרך בימי מלחמת ששת הימים "בצורה הטובה ביותר", כפי שהגדיר זאת האלוף שרון, שאינו רגיל לפזר מחמאות.
ימים ספורים אחר תום מלחמת ששת הימים העביר האלוף שרון לידי אלוף משנה חיים דים, שמילא בימי המלחמה את תפקיד ראש המטה באוגדתו, פתק קצר בו נאמר:
חיים, נורא מוזר לשרת כאן בשלווה הזאת. אני עדיין לא התרגלתי. איך הסתיים הכל? אני שוב רוצה להודות לך על מאמציך. עשית כל דבר בצורה הטובה ביותר. אני יודע שהיה קשה, משימות קשות, צירים קשים, מפקד קשה...
נהניתי לעבור אתך, היית מצוין בכל משימה.
אריק ".
אלוף שרון העריכו קצרות גם במכתב תנחומים ששיגר לאלמנתו, יהודית, בה נאמר בין השאר:
הכרתי את חיים תקופה ארוכה, אך במחצית השנה האחרונה, עת שרת כמה"ד ובעיקר כששרת כסגני במפקדת האוגדה, במלחמת ששת הימים ובתקופה שלפניה, הכרתיו מקרוב, עמדתי על תכונותיו כמפקד, כחבר וכאדם ולמדתי להעריכו ולהוקירו.
במשך תקופה זו, למרות מחלתו, לא חסך כל מאמץ ועשה את כל הנדרש ממנו והרבה מעל לזאת, בעוז רוח, בדבקות ובנאמנות ללא סייג, בעקשנות ובמסירות ללא גבול.
בימים הקשים והגורליים ביותר היה ליד ימיני וחלקו בהשגת הנצחון, היה רב.
אלוף משנה אורי רום כתב עליו:
כבר בתחילת דרכו כמפקד מחלקה בפלוגתי חשתי שבצעיר תוסס זה גלומות התכונות הנכונות לצבא כשלנו: דבקות במטרה, דוגמא אישית, יושר, נכונות והעיקר - דאגה לחייל. 18 שנה עשינו דרכנו יחד. הוא לא נשתנה.
את שנותיו בצבא השקיע אל"מ חיים דים בטיפוח לוחמים. במירב תפקידיו עסק בחינוך לוחמים ובהדרכת מפקדים: מפקד קורס מפקדי כיתות, מפקד קורס, מפקדי מחלקות שריון ולאחרונה מפקד קורס מפקדי פלוגות שריון.
ידע ליישם את נסיונו כלוחם בשתי המלחמות וכמפקד שעלה בסולם תפקידי הפיקוד בשדה - להדרכה. הוא ניחן בחוש מטודי מעולה, נחשב בינינו, אנשי השריון, כאדם בעל יכולת חשיבה, כושר ניתוח ומעשה. היה תמיד הרוה החיה מבחינה חברתית בין מקביליו והדמות היוצרת בין פיקודיו.
תמיד ידענו שאין תפקיד שחיים אינו מסוגל לעשותו. לא משנה במה עסק - אם היה בתפקיד מטה כקצין הדרכה במפקדת גייסות השריון, מפקד פלוגה או מפקד גדוד, מפקד קורס או סגן מפקד תטיבה משוריינת. פעל במלוא המרץ, השקיע ליבו מרצו וכוחו בעבודה. גרף אחריו את הכפופים לו ואף גרם לדירבון הממונים עליו. כזה היה ידידי ורעי, חיימקה.
מאז מלחמת "קדש", בה היה ממלא מקום מפקד גדוד שריון, הרגיש ברע. כידיד וחבר ביטא בפני את הרגשותיו, לפיקודיו לא איפשר לחוש את אשר לו. בעבודה לא בא הדבר לביטוי, ההיפך: הוא עבד ועבד קשה. לא ויתר על חלקו בשדה בתנאים הקשים, והיה נכון לצאת לתפקידים הקשורים בסכנות.
אלוף משנה רום מסיים:
את מצבתו הקים הוא לעצמו. מצבה שאין המלים חקוקות בה, אלא בדמותו של דור חניכים שהפכו להיות מפקדים, מחנכים ולוחמים מעולים.