קורות חיים
דוד, בן סלימה ועובדיה, נולד בשנת תש"ט (1949) בבגדד שבעירק, ועלה ארצה עם משפחתו בשנת תשי"א. הוא למד בבית-הספר היסודי ברמת השרון, ובשנת לימודיו השמינית עבר לקיבוץ רגבים והמשיך ללמוד שם במסגרת המוסד במשק. הוריו קראו את בנם דוד, על-שם המנהיג הציוני דוד בן-גוריון ז"ל. כשעלתה המשפחה ארצה ִ ודוד אז כבן שנה ִ בנו ההורים את ביתם ברמת-השרון. דוד היה ילד שובב ועירני ועשה חיל בלימודיו. ברם, בעקבות מחלתה של האם וקשיים במשק הבית, הוחלט לדבר על לבו שימשיך בלימודיו במסגרת קיבוצית. דוד השתלב יפה בחברת הנערים במשק והשיג הישגים נאים בלימודים. כשבא הביתה לחופשה התעניין בכל דבר, שאל וחקר את הוריו ואת אחיו בעניינים שהיו קרובים אל לבו, וגם סייע בעבודות הבית השונות. דוד נודע בקיבוץ כנער אחראי: "אפשר היה לסמוך עליו. כל משימה ועבודה שהוטלה עליו ביצע בלא דופי", סיפר מחנכו, יצחק "בקיבוץ גילה דוד את הטרקטור והתאהב בו", נזכר אחיו יוסף. דוד אהב לבצע כל עבודה שהייתה כרוכה בהפעלת הרכב הכבד, ובתקופת מלחמת ששת הימים עבד יחד עם חבריו בענפי הפלחה, הרפת והלול והתנדב לבצע משימות מיוחדות בעזרת הטרקטור. הוא היה עלם גבה-קומה ויפה מראה, בן נאמן להוריו ואח אוהב ליעקב וליוסף, לבתיה ולתקוה.
כל מי שהכירו אהב אותו. דוד גויס לצה"ל בראשית מאי 1968. חלומו היה להצטרף לחיל האוויר, אך משנדחתה בקשתו התנדב לחיל השריון. לאחר הטירונות השתלם בקורס למקצועות הטנק ושלוש שנים שירת כנהג טנק במרחבי סיני. סיפרו חבריו ליחידה: "השירות בקו המדברי לא היה קל. חברים נפגעו ונהרגו, תנאי המדבר חייבו יכולת גופנית, אבל דוד הסתגל לכל וחש שמלאכתו חשובה וכי אחריות רבה הוא נושא על כתפיו". רק פעם אחת התמוטט; כאשר נודע לו על מות חברו הטוב, יניב. דוד ביקר בבית הוריו כפעם בפעם, ולא הרבה לספר על קשייו ועל מצוקותיו. תמיד היה חיוך על שפתיו ומילות עידוד נמצאו לו תמיד. באביב 1971, כשהשתחרר מהשירות הסדיר התלבט זמן מה בעניין עתידו. סיפר אחיו: "הייתה לו שאיפה להתקדם בחיים ולהגיע להישגים. היו בו עקשנות, כוח רצון וכוח התמדה". דוד החל לעבוד עם אחיו, יעקב, ולמד טפסנות בניין. הוא עבד קשה והשתכר מעט, אך עד מהרה רכש ידע ונסיון ונודע כבעל מקצוע מעולה ומסור. בעקבות פרשת אהבים נכזבת התכנס בתוך עצמו, החל לקרוא שירה וגם כתב שירים. ארבעה שירים נותרו, ובהם השיר "שערך המתגלגל": "הרכנת עינייך באנחה ושערך המתגלגל / על כתפיך הערומות / ידיך נעשו כלילות אביב / פרחו כלא נודע... ". השירים מבטאים געגועי אהבה חזקים ורגש אכזבה שבדיעבד. בשלהי מאי 1973 התוודע דוד אל עמליה, בת רמת השרון, ונשא אותה לאישה במחצית ספטמבר 1973. הזוג הצעיר בילה את ירח הדבש שלו בבית הבראה ובתחילת חייהם המשותפים נקרא דוד אל החזית. הוא התייצב ביחידתו במוצאי יום-הכיפורים ונשלח לחזית הדרום, שם לחם כנהג טנק והשתתף בקרבות הבלימה. ביום י"ג בתשרי תשל"ד (9.10.1973) נהרג דוד במהלך התקפה עקובה מדם על-יד "מכשיר". חבריו לקרב מספרים, שכאשר ניסו דוד וצוותו להיחלץ מן הטנק הפגוע, נורו למוות על-ידי חיילים מצריים מן הארמיה השנייה. דוד הוכרז כנעדר ורק לאחר חמישה חודשים נמצאה גופתו, והוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי בקרית-שאול. השאיר אחריו אישה, הורים, שני אחים ושתי אחיות.
לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל-ראשון. במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקד יחידתו: "אילולא לחמו הבחורים כפי שנלחם דוד ז"ל, לא הייתה לנו תקומה. את היקר ביותר נתן דוד ז"ל למען חיינו ומולדתנו". בני משפחת קור תרמו לזכרו של דוד ספר תורה לבית כנסת.