תפריט נגישות

סרן יעקב יענקל'ה, כוכי קוך ז"ל

יעקב קוך
בן 26 בנפלו
בן דורה ויוסף
נולד בקפריסין
בז' בחשוון תש"ח, 21/10/1947
שרת בחיל השריון
יחידה: מפח"ט 278
התגייס ב-פברואר 1966
נפל בקרב
בי"ד בתשרי תשל"ד, 10/10/1973
במלחמת יום הכיפורים
מקום נפילה: תל-פאזרה
באזור רמת הגולן
מקום קבורה: תל אביב - קרית שאול
הותיר: אישה, הורים ואח

קורות חיים

סרן יעקב קוך נולד באוקטובר 1947 במחנות העולים בקפריסין להוריו, דורה ויוסף. בן ארבעה שבועות עלה ארצה עם הוריו שהשתקעו ברמת השרון. למד בבית הספר היסודי "אוסישקין" בנוה מגן וסיים את בית הספר התיכון "השרון" בהיותו תלמיד מצטיין.

למד אוירונויטיקה בטכניון בחיפה.

בשנת 1972 הכיר ברמת גן את איטה ונשאה לאשה. אחר סיום לימודיו בטכניון ועם קבלת תואר מהנדס אוירונויטיקה עבר בתעשיה האוירית.

חדשים אחדים לפני מותו עבר עם אשתו להתגורר בהוד השרון. נפל ברמת הגולן ב-10 באוקטובר 1973.



נמסור את רשות הדיבור למפקדו הישיר של סרן יעקב קוך, לדברים שנאמרו ליד הקבר הפתוח, הרי הוא סגן אלוף יוסף עמיר, איש קיבוץ מזרע, שאין איש מוסמך כמוהו לתאר את אופיו ואת אישיותו של יעקב והן את נפילתו למען המולדת:

יעקב היה מאותם מפקדים שנהגנו לכנותם "מקצוענים". הוא היה קצין שריון מנוסה ובקי, שעבר את כל המצבים האפשריים ויודע ומוכן לעמוד בפני אתגרים.

הוא לא התרגש במצבים קשים. הפקודות שלו המשיכו להיות שקטות ומשרות בטחון ואנשיו שאבו עידוד רב ממנו. אנו מרבים לדבר על דוגמא אישית ועל מנהיגות בקרב. יעקב הגשים זאת הלכה למעשה. כאשר פרצנו אל מערך חושניה האימתני, נסע עם הטאנק שלו בראש והוליך אחריו את יתר הטאנקים.

בהתקפה זו נפצע בידו, אך מאן לקבל טיפול או חלילה להתפנות. עם ערב, לאחר גמר כיבוש חושניה, הכפר והמחנה, כאשר תדלקנו וחמשנו לקראת יום המחר, החלפתי איתו מלים מספר והוא היה כדרכו שקט ובוטח וכואב אובדנם של חברינו הטובים.

למחרת בחסימה שהצבנו על תל פזרה, כאשר אנו מכים בסורים מכות נחרצות, קיבל הטאנק של יעקב פגיעה והוא נהרג במקום.

אין ניחומים להורים, לאשה ולמשפחה, אך נדע ונזכור כולנו שיעקב נפל במלחמה שהיתה לחיים או למוות והדוגמא והמופת שהשאיר אחריו הם כאלה שעליהם יגדלו דור חדש של לוחמים.

מצטלצלות באוזני מלותיו האחרונות בחניון הלילה:

אין בעיות... זה בסדר...

והנה אנו עומדים ליד קברך דוממים וכואבים. מי יתן ותשקוט הארץ. אך היה ותבוא מלחמה, נדע לעמוד בה באותה מסירות ודבקות שעמדת בה אתה.

ונוסיף עוד עדות, עוד מסמך, איגרת שר הבטחון, משה דיין:

יעקב שירת בחיל השריון כסגן מפקד פלוגת טאנקים בגדוד 278. הוא היה בוגר קורסים:

קצינים וקציני שריון (סיים הקורס כחניך מצטיין). יעקב היה קצין אחראי, בעל יוזמה, תושיה, תפיסה טאקטית, ידע מקצועי, מנהיגות, חייל אמיץ וחבר אהוב. הוא הועלה לדרגת סרן לאחר נפילתו.

זכרו של סרן יעקב קוך ז"ל הינו קודש וננצרנו בלבנו בגאון.

סיפורו של יעקב קוך הוא סיפורה של מסירות ונאמנות אין קץ למולדת. כשהתגייס לצה"ל דרש בתוקף להצטרף לשריון. שריון או לא כלום הנימוק פשוט ומשכנע:

גם אבא שירת שם...

אכן, אין זה פלא שסיים בהצטיינות קורס מפקדי טאנקים. במלחמת ששת הימים היה עדיין בקורס קצינים, ירד דרומה לסיני, לתוך תוכה של המלחמה, עד התעלה.

הוא היה בטאנק המוביל של החטיבה, עליה פקד האלוף שמואל גונן שהשתתפה בקרבות הקשים ביותר. מאוחר יותר כתב באלבום התמונות שלו: "אלה שישנם ואלה שלא נשכח לעולם..." או "מחלקת הנמרים". אחר המלחמה נתקבל לקורס קצינים וסיימו כחניך מצטיין.

הוא אמר אז לאחד מחבריו לנשק:

מוכרחים לעשות, מישהו חייב לעשות את זה. בימים ההם כתב לדודו באמריקה, ציוני וותיק ופעיל:

על הארץ חייבים להגן וחייבים לעשות זאת טוב, אפילו אם זה יעלה בחיים.

משנפצע והוריו מצאוהו בבית חולים בבאר שבע ושאלוהו מה קרה ואיך, היתה תשובתו:

אבא, כל מה שתדעו פחות, זה יותר בריא לצה"ל ולמדינה...

עם סיום קורס קצינים נתמנה לסגן מפקד פלוגה בחטיבה. לאחר תום השירות הסדיר נתבקש להצטרף לשירות קבע, אך הוא העדיף את הלימודים ונתקבל לטכניון, הרי הצטיין מאד בשטח המתמטיקה ואף נחשב לעילוי בשטח זה. לימודים, מילואים, מילואים, לימודים, אולם הן מוריו והן מפקדיו שבעו נחת ממנו. ב-24 בינואר 1973 חווה עליו דעתו מפקד החטיבה:

מפקד אחראי, בעל יוזמה ותושיה, תפיסה טאקטית מעולה, בעל ידע מקצועי וכושר מנהיגות מעולה...

באוגוסט 1973 סיים את לימודיו בפאקולטה לאוירונויטיקה אך התעודה לא זכה לקבל לידיו. רק כחודשיים הספיק לעבוד בתעשיה האוירית במקצוע, לו מסר את כל מאודו.

בפרוץ מלחמת יום הכיפורים יצא מיד למקום הכינוס של יחידתו אשר נכנסה מיד לקרב הבלימה.

לא אסרב כשזקוקים לי - רגיל היה לומר. נאה דרש ונאה קיים, בחייו.

בניית אתרים: