קורות חיים
עמירם, בן לאה ודוד, נולד בנתניה בי"ט בניסן תשי"ח (09.04.1958). ילד שני בין שבעת ילדי המשפחה, אח לפניאל, יורם, שרה, בועז, אליעזר ולימור. הוא גדל והתחנך בשכונת בן ציון בנתניה, למד בבית הספר הממלכתי-דתי "תחכמוני" ובשעות אחר הצהרים – בחדר, אצל ה"מורי" שבשכונתו.
בהיותו בן עשר, כמעט שאיבד את חייו בטביעה בים. הוא נמשה מהים בחוף סירונית בנתניה במצב קשה מאוד, ושכב מחוסר הכרה כיממה. כששבה הכרתו של עמירם, ביתו נמלא שמחה גדולה שלא ידעו כמותה, וכששב הביתה – ערכו סעודת הודיה.
את לימודי התיכון החל עמירם בתיכון העיוני "בר-אילן" בעירו. בשנת הלימודים השנייה עבר ללמוד בפנימיית "אונים" בכפר סבא, והיה חוזר הביתה בסופי השבוע. במשך שנתיים נוספות הוא למד בבית הספר הטכני בחיפה, במגמת אלקטרוניקה. בנוסף ללימודים, היה עמירם פעיל בתנועת הנוער בית"ר, עבר קורס עזרה ראשונה והיה מתנדב במד"א. במוצאי השבתות ובחגים היה נפגש עם חבריו בכיכר העיר לריקודי עם.
בתום לימודיו, עמירם התגייס לצה"ל. הוא שירת בחיל הקשר, בתור מכשירן. שובץ בחטיבת גולני והשתתף במבצע "ליטני" בשנת 1978. בתום שירות החובה המשיך לשירות קבע, ושירת שנה בבסיס עורפי.
במהלך שירותו נשא עמירם לאישה את קורין (רינה) כהן, שאותה הכיר שנים אחדות לפני כן, כשלמד בתיכון בנתניה. בני הזוג התגוררו בחולון, וכשעמירם סיים את שירות הקבע שבו לנתניה. בשנים הבאות נולדו ששת ילדיהם: איתי, גלעד, יותם, יאיר, מיכאל ונתנאל.
בנתניה עמירם פתח חנות מזכרות לתיירים בכיכר העצמאות. אחרי תקופת מה החליט לסגור את החנות, והחל להיות סוכן של מוצרי זכוכית, הצבועים בעבודת יד. כעבור כמה שנים רכש את המפעל, והחל לשווק את מוצריו בארץ ובחו"ל. עמירם היה ידוע בטוב לבו ובאדיבותו כלפי כול. הסוכנים, הצוות, הלקוחות – כולם חיבבו אותו והעריכו אותו. העסק הועבר לנתניה, ולאחר זמן מה הועבר לאחיו של עמירם, אליעזר, שמנהל אותו מאז.
בשנת 1989, עמירם מונה לתפקיד מנהל השיווק במלון "פארק", הסמוך לחוף נתניה. במהלך עבודתו זו למד בקורס למנהלי מלונות, וזמן קצר אחרי כן מונה למנכ"ל המלון. מתוקף תפקידו, היה עליו לשהות במלון כמעט מדי שבת וחג, עפ"י סבב תורנויות. כך, המלון הפך לבית שני עבורו ועבור משפחתו.
במלון נודע עמירם כמי שיודע להעניק חום ואהבה לסביבתו, כזה שתמיד יוצא מגדרו לדאוג לכל אורח ואורח, מארחם בכבוד ודואג שיהיו מרוצים.
עמירם היה אדם שאהב לעזור לכל מי שפנה אליו, אם סיוע רוחני ואם חומרי. הוא הירבה במעשים טובים ובמתן בסתר, בין היתר התנדב בבית אבות וטיפל במסירות בקשיש מדיירי המקום. מאז שנת 1985 הוא התנדב בקביעות למשמר האזרחי, ובמסגרת יחידת הבילוש עסק שעות ארוכות במלחמה בנגע העבריינות והסמים בנתניה. לפעמים גם נידב את רכבו הפרטי למארבים ולמעקבים. כמו בכל מקום שהיה בו, גם במשטרה התחבב על הכול, וקשר קשרים חמים ואמיצים עם כולם.
עמירם אהב מאוד ילדים. היה אב מסור ואוהב לששת ילדיו, וכן יצר קשרים מיוחדים עם עוד הרבה ילדים שפגש, חזקים וחלשים, בריאים ומוגבלים. ברגישותו ובאישיותו המיוחדת הוא היה מוקד מרכזי במשפחתו, להוריו, לאחיו ואחיותיו ולכל המשפחה המורחבת. הכול ידעו שימצאו אצלו אוזן קשובה, יד מכוונת, חיוך ואופטימיות לרוב. עמירם מאוד כיבד את הוריו, מדי יום ביקרם או לפחות התקשר אליהם לשאול לשלומם, ובא לבקרם מדי ערב שבת וחג.
בערב חג הפסח תשס"ב התראיין עמירם לערוץ המקומי וסיפר על ההכנות וסידורי הביטחון במלון לכבוד החג. הוא התריע כי נתניה קרובה מאוד לטול כרם, ויש להנפיק אישורים מתאימים לעובדי המלון, כך שיוכלו לשאת נשק וליטול חלק באבטחת האורחים והצוות. גם הוא עצמו נשא נשק, למקרה שייאלץ להגן על באי המלון. למרות הלחץ לקראת החג לא שכח שהיה זה יום הולדתה של רעייתו, ושלח לה סידור פרחים מיוחד עם איגרת בכתב ידו, בה ביקש סבלנות ואורך רוח עם הילדים, והביע את אהבתו. כמו כן מצא זמן באותו יום להתפנות ממטלותיו ולהגיע לבית הוריו, לברכם לקראת החג.
ביום רביעי בערב, ט"ו בניסן ערב פסח תשס"ב (27.03.2002), קיבל עמירם באופן אישי את האורחים שהגיעו לחגוג את ליל הסדר במלון שניהל, מלון "פארק" בנתניה סמוך לחוף הים, והושיבם במקומם. בעודו מלווה אורחת שהתקשתה בהליכה, פרץ למלון מחבל-מתאבד חגור בחגורת נפץ. המחבל נכנס לאולם, בו התיישבו זה עתה כ– 250 אורחים לקריאת ההגדה, ופוצץ את עצמו. 22 בני אדם נרצחו מייד וכ– 140 נפצעו. שמונה בני אדם נפטרו מאוחר יותר מפצעיהם.
עמירם נפצע באורח אנוש בפיגוע, מחמש כדוריות ברזל שחדרו לגזע המוח שלו. הוא פונה מחוסר הכרה לבית החולים "לניאדו" ומשם ל"בילינסון", אך נותר חסר הכרה במשך כ- 36 שעות עד שנפטר, ביום ט"ז בניסן תשס"ב (29.03.2002).
האורחת שעמירם ליווה בעת הפיצוץ ניצלה. חמישה מילדיו היו אף הם במקום הפיגוע, אך באורח נס נפגע רק אחד הילדים, שנפצע באורח קל מרסיסים ברגלו, אושפז ועבר ניתוח בברכו להוצאת הרסיסים.
עמירם מת יומיים לפני יום הולדתו ה- 44. הותיר אישה ושישה בנים, הורים ושישה אחים ואחיות. הובא למנוחות בערב שבת בבית העלמין בשיכון ותיקים, נתניה.
האב דוד כתב, על פי אותיות שמו של עמירם בנו: ע - עת יש לשחוק ויש לבכות, יש עת לרקוד ועת לדום. / מ - ממרום נגזרה כבר הגזרה, ובמלון פארק יצאה הפגיעה. / י - ידעו נא בני, עדיין הדמעה יורדת מעיני ואינה משלימה. / ר - רק נשארה מזכרת דוממה, אבן קטנה מזכירה הנשמה. / ם - מה רבו מעשיך האל במרומים, מידך ייפתרו כל תעלומים.
במלאת שנה למות עמירם כתבה אחותו, שרה, על פי אותיות שמו: ע – עוד שנים רבות ידברו עליך כאדם / מ – מיוחד עם לב טוב שהושיט יד לעזרה / י – ידברו על היותך אדם צנוע ועניו, בסתר נותן ואינו מספר / ר – רבים היו כישוריך וכל מה שעשית הצלחת, לנו היית "עצה רצית לעמי פנית" / ם – מתגעגעים אליך מאוד מאוד, וכואבים את חסרונך יום יום.