סגן איתן רוזנבלט ז"ל

קורות חיים

איתן או "תני" כפי שכינוהו מתוך חיבה, בא לאויר העולם במוצאי יום העצמאות, ה- 14 במאי 1959, כאשר אימו הובאה לבית היולדות הישר מיום נסיעה ארוך וארועי יום העצמאות, על גבי קומנדקר.

איתן גדל והיה לצבר שרשי, חסון, בעל עיני תכלת, ונחון בחוש טכני בלתי רגיל. עוד בנערותו באו שתי תכונות אלה לידי ביטוי: עיסוק מרובה בספורט והצטיינות בנבחרת הכדור יד בבית הספר בו למד, ואהבה לאופנועים בהם טיפל כמקצוען למרות שלא היתה לו כל הכשרה טכנית לכך. בכל שלבי חייו ובכל מסגרת משפחתית וחברתית היה אוהב ואהוב, חיוכו המאופק, ספק ביישני, כבש לבבות כל סובביו.

למעשה נולד איתן לתוך הצבא. אביו שרת בצה"ל מאז מלחמת השחרור, וכל הקשור לצבא היה קרוב מאוד לליבו ולמעשה היה חלק בלתי נפרד מחייו. כשהגיעה עת גיוסו לצה"ל עבר מבחנים והתנדב לטיס. כשנפלט מהקורס בא לידי החלטה להתנדב לחיל השריון.

היה זה רק טבעי שיבחר בחיל זה בו ראה את אגרוף המחץ של צה"ל, ובו ראה את האפשרות לתרום מעצמו ולתת ביטוי לחוש הטכני שבו. איתן השתלב בכל שלבי ההכשרה שהיה עליו לעבור במקצועות, ואת קורס המקצועות אף סיים כחניך מצטיין, ולאחר מכן קורס מט"קים וקורס קצינים אשר בסיומו הוצב כמ"מ טנקים בחטיבת הבקעה.

בחופשות, בהן הגיע מאובק, שזוף ועייף, התחלק ברבות מחוויותיו עם אחיו הבכור ועם אביו ששניהם שירתו אותה עת בצה"ל. בכל שיחה הורגש כי הינו חדור אהבת מולדת ואידיאלים אותם ינק עוד מצעירותו, אך את מירב הזמן שנותר לו כאשר התפנה מחבריו ומחברתו הקדיש לאחיו הצעיר אותו אהב בכל ליבו, ולו נהג להסביר על דרך פעולתו של השריון, כאילו רצה שבבוא העת, כאשר יגדל, יתגייס אף הוא לשריון. ואמנם עת גיוסו (7 שנים לאחר נפלו של איתן) התנדב, ואף הוא משרת בחיל השריון. מחוויותיו בשירות הצבאי שתי חוויות במיוחד נחרתו בזיכרון אביו: האחת, בהיות איתן בסדרת חינוך של בה"ד 1 הראו לו חבריו תמונה שהיתה תלויה על אחד מקירות בית-הספר בה הופיע ליד משורין בחור צעיר שדמה לו כשתי טיפות מים. ואכן היתה זו תמונת אביו שצולם במלחמת השחרור ליד המשורין בו ליווה שיירות לישובי הגליל העליון ואשר עד אז לא ידע על קיומה.

החוויה השניה היתה מפגש משפחתי עם אביו שעדיין שרת אז בצבא, ועם אחיו הבכור שהיה באותה תקופה בקורס מ"פים שריון, בשטח אימון צליחה בו שימש איתן כמפקד מחלקת טנקים מובילה, הפגישה של שלושת הקצינים במשפחה מלאה את ליבו גאווה במשפחתו לה היה בן מסור ואוהב.

בשלב זה בחייו בעודו נער צעיר בן 20 שכל חייו לפניו, התערב הגורל המר, והכבישים שוב גבו את מחיר הדמים הנורא, מחיר אותו משלמים חיילים רבים כל כך. הדבר אירע כשאיתן נהג בג'יפ יחד עם צוותו חזרה לבסיס מחופשת יום הכיפורים, ובדרך לירושלים פגע בג'יפ טנדר ואיתן נהרג בו במקום.

איתן חי ויחיה בקרבה של משפחתו, הוריו ואחיו, וזכרו לא יפוג לעולם.