קורות חיים
מריו, בן מרים וצבי מנדל, נולד ביום ח' באייר ת"ש (16.5.1940) בפדואה שבאיטליה. אביו למד אז רפואה באיטליה ומשסיים את לימודיו, חזר עם בני משפחתו לבודאפשט, עיר הולדתו. שם למד מאריו במשך שנים אחדות. בשנת 1949 עלתה המשפחה לישראל ובחרה להשתקע בעכו. אביו עבד כרופא בבית-החולים "רמב"ם" בחיפה, ומריו סיים את לימודיו בבית-הספר היסודי בעכו ואחר כך השתלם בבית-הספר המקצועי "בסמ"ת", שליד הטכניון בחיפה.
למרות הטלטולים שידע מריו בילדותו, עקב נדודי משפחתו ממקום למקום, היה תמיד בין התלמידים המצטיינים בכל בית-ספר. כך היה בחוץ לארץ וכך המשיך בבתי-הספר בארץ. הוא התאקלם במהירות בחיים החדשים והתגבר בקלות על קשיי השפה ועל הקשיים החברתיים. תוך זמן קצר נקלט בחברת בני גילו וכעבור שנה כבר קשה היה להבדיל בינו לבין ה'צברים' ילידי הארץ. הוא היה נער חברותי, שאהב לבלות עם חבריו בשעות הפנאי שלו. תמיד אפשר היה למצוא אותו מוקף חבורה של נערים, או מנהיג את החבורה במשחקים. מריו הצטיין במיוחד בריקודים, שכן היה קל ומלא חן בתנועותיו והיה מסוגל לקלוט את הריקוד המסובך ביותר תוך דקות ספורות. מריו הצטרף ללהקת ריקודי העם של הטכניון והפך לרקדן נלהב, שהפליא לבטא את עצמו באמצעות הריקוד. הוא הקפיד להשתתף באורח סדיר בכל המפגשים של הלהקה ועד מהרה תפס מקום מרכזי בין הרוקדים. כך גם זכה להימנות עם חבריה הנבחרים, שנסעו לחוץ-לארץ לשורת הופעות. בתחביבו זה התמיד עד למועד גיוסו לצה"ל.
מריו גויס לצה"ל בתחילת נובמבר 1958 והתנדב לחיל האוויר, לאחר שעמד יפה במבדקים, שנועדו לבחון את התאמתו של המועמד לקורס טיס- הוצע לו להתנדב לקורס טיס. הוא לא היסס הרבה ומיהר להצטרף אל שורות חיל האוויר. לאחר שסיים את הקורס בהצלחה רבה נהיה לטייס מטוסים מדגם "מיסטר" ו"ווטור". לאחר תקופה של שירות מבצעי בכנף של החיל, המליצו מפקדיו לשלוח אותו כמדריך לבית-הספר לטיסה. גם בתפקיד זה הייתה הצלחתו גדולה מן המצופה. הוא היה אחד המדריכים המוצלחים ביותר שידע בית-הספר והכל התפעלו ממנו; מפקדיו העריכו את הישגיו וחניכיו העריצו ואהבו אותו כמורה וכאדם. אלוף-משנה דן רונן, מפקד הבסיס, כתב עליו: "דרכו בחיל האוויר, אף אם נקטעה באמצע, הייתה רצופה הצלחות והישגים. הישגיו בכל השטחים, הן כאדם ואיש חברה והן כחייל ולוחם, צוינו תמיד על-ידי מפקדיו וזכו להערכת חבריו. הכרתי אותו במשך שנים ובכל פגישה עמו התרשמתי תמיד מחדש מסגולותיו המיוחדות, שרק מעטים בורכו בשכמותן. כמפקדו ידעתי להעריך במיוחד את תכונותיו הטובות שהתבטאו במסירות, בידע ובכושר ביצוע. אכן מריו היה טייס אמיתי, שידע והכיר על בוריה את המערכת המורכבת שהוא מפעיל. אנו, מפקדיו וחבריו כאחד, גאים בו תמיד".
בתום שירותו הסדיר השתחרר מריו והחל עובד כטייס ריסוס. איתרע מזלו ובמטוסו פרצה שריפה, שרק בנס הצליח להינצל ממנה. פעם שנייה ניצל בנס ממות בטוח במלחמת ששת הימים, כאשר נאלץ לנטוש את מטוסו בשמי סיני וחולץ במאמצים גדולים, על-ידי מסוק של חיל האוויר. למרות זאת לא נטש מריו את הגה המטוס וכשפרצה מלחמת יום הכיפורים כבר הספיק להשלים חלק מן הבחינות לקבלת התואר "קפטיין" בחברת התעופה הלאומית "אל על". כשפרצה המלחמה עשה מריו ברומא בטיסה שגרתית. הוא מיהר לחזור ולהתייצב ביחידתו ורק לאחר ששב מגיחת הקרב הראשונה, התקשר לאשתו ולמשפחתו.
ביום י"ג בתשרי תשל"ד (9.10.1973), נפגע מטוסו והוא נהרג. חודשים ארוכים נחשב כנעדר ורק בפברואר 1974 נתגלתה גופתו והוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בקרית-שאול. השאיר אחריו אישה ושלושה ילדים, אם, אחות ואח.