תפריט נגישות

רב"ט מנחם מנדל מורבה ז"ל

מנחם מנדל מורבה
בן 36 בנפלו
בן פרלה וצבי
נולד בפולין
בכ"ב בטבת תרצ"ב, 1/1/1932
התגורר ברמת גן
התגייס ב-1949
נפטר בעת שירותו
בי"ד באלול תשכ"ח, 7/9/1968
מקום נפילה: נגב
באזור השפלה הדרומית והנגב
מקום קבורה: חולון
הותיר: משפחה

קורות חיים

רב טוראי מנחם מורבה נולד בראשון בינואר 1932, בעיירה בשם קאליש בפולין למשפחה שומרת דת ומסורת. אביו, צבי, חייט לפי מקצועו, נספה בשואה. האם נטלה את שמונה ילדיה עם פלישת הנאצים לפולין ונמלטה אתם לרוסיה הלבנה. עלה לישראל בשנת 1948 ולמד חשמלאות וכעבור שנה התגייס לצה"ל.

נפטר בקיץ 1968.

פרשה טראגית ואף מזעזעת של צעיר מחונן ובעל כשרונות אשר בגיל תשע עשרה בלבד נפצע בתאונת דרכים בעת שירותו בצה"ל ושותק בחצי התחתון של גופו. לאחר מכן מגלה כשרונות נדירים בשטח האמנות ומקדיש את מאווייו לשם פיתוחם וזוכה תוך כדי כך להשגים נאים ביותר.

מעשה בצעיר, ניצול השואה, שתלאות קשות ביותר עוברות עליו עוד משחר ילדותו. נתייתם מאביו בגיל שבע ומתגלגל עם אמו האלמנה ולא פחות משבעה אחיו, בערים ובכפרים של רוסיה הלבנה, בשנות המלחמה העולמית השניה. הוא גילה כבר בגיל צעיר מאוד רצון חיים עז וכשרונות מעשיים בלתי רגילים וההוכחה הטובה ביותר לכך עלייתו לארץ ישראל, בגיל שבע עשרה, דרך מצריים כשהוא משתמש בשם בדוי ובדרכון קאנאדי מזוייף. אחיו המבוגרים ממנו עלו לפניו לארץ ישראל במסגרת צבא פולני תחת פקודו של הגנרל אנדרס. הוא הולך בעקבותיהם, אולם במקום גיוס לצבא הפולני הוא מתגייס לצה"ל ומשרת בחיל הרגלים. כעבור שנתיים בשנת 1951 בשעה שנסע בתפקיד ובמדי צה"ל מבית ג'וברין לכוון קיבוץ נירים, נפצע קשה בתאונת דרכים וכתוצאה מכך שותק במחצית התחתונה של גופו.מאז היה מרותק לכסא גלגלים. במשך שלוש שנים מלאות שוהה מנחם בבתי חולים שונים.

האם יש צורך לומר ולהדגיש שמצב זה היה מהווה סוף פסוק בחיי תשעים ותשעה צעירים ממאה? לא כך קרה אצל מנחם. המקרה שאינו עיוור כל כך, כפי שהאימרה השחוקה סבורה והנה הוא מפגישו עם גרפיקאי המבקר אצלו בבית החולים והלה מייעץ לו לנסות לפרוץ את בית הכלא שכסא הגלגלים כופה עליו ולנסות להעסיק את עצמו בציור.

כששוחרר מנחם מבית החולים בשנת 1953 ושוכן על ידי משרד הבטחון ברמת השרון, הוא מחפש את קרבת ציירים וגרפיקאים כדי לשאוב מהם עידוד במאמציו להשתלם בשטח הציור. שיחק לו מזלו, מכיון שמתגוררים במקום ציירים כה מוכשרים ומחוננים כגון צבי מילשטין וברכה בנימיני. מאז משתלט דיבור היצירה האמנותית על גופו ועל נפשו של מנחם. הוא משתלם בציור ב"מכון אבני" הנוגע, מבקר בקביעות בתערוכות וההתקדמות שהושגה על ידו מפליאה את מוריו ואת ידידיו כאחד.

בשנת 1956 כבר עלו בידיו השגים נכבדים המאפשרים לו השתתפות בתערוכה של אמנים צעירים הנערכת ב"ביתן אגודת הציירים" בתל אביב בהציגו שני ציורים מופשטים. תערוכה רודפת תערוכה ויצירותיו של מנחם המעידות על טכניקה מפותחת ועל בגרות אמנותית בשלה, מעוררות כבוד והערצה.

הוא מתקדם גם בשטח האישי הפרטי: בשנת 1956 נושא לו את נעמי לאשה ובשנת 1959 נולדה בתם, ענת.

שאיפותיו של מנחם ללימוד ולהשתלמות מזה ולהכרת המתרחש בעולם הגדול של האמנות מזה אינן יודעות גבול והן מביאות אותו ביחד עם בני משפחתו לאחד המרכזים הגדולים של האמנות בעולם - ניו יורק והוא שוהה בה תוך כדי לימוד והשתלמות למעלה משנתיים. אכן, אין זה פלא שבשובו לישראל בשנת 1967 היה כבר צייר מוכר ובשל. כעבור שנה ערך תערוכת יחיד באחת הגלריות החשובות והמכובדות ביותר בישראל, גלריה "מבט" בתל אביב וגם תערוכות בחוץ לארץ.

מנחם הצטיין גם בשטח אחר של פעילות שהשוני בינו לבין אמנות הציור גדול כל כך - הספורט. הוא הצטיין בענף כה קשה כמו זריקת דיסקוס והגיע להשגים כה מרשימים שאיפשרו לו השתתפות באולימפיאדות של נכים ביפאן ובאנגליה. אולם את מרבית זמנו וכשרונו הקדיש בכל להט נפשו במשך שבע עשרה שנה לציור ועל אף ריתוקו לכסא גלגלים הגיע להשגים נאים ומרשימים. פציעתו זו היתה גם הסיבה הישירה למותו בשנת 1968.

בניית אתרים: