קורות חיים
נולד בשנת 1926 בגרמניה ועלה ארצה עם הוריו בשנת 1933. הוא קיבל את חינוכו התיכוני בבי"ס "תיכון חדש" בתל אביב ובבית הספר החקלאי "כדורי". אחרי כן היה חבר משק "רביבים" ומילא תפקיד של נוטר במשק.
משפחתו וידידיו הרבים זוכרים את משה כחבר נאמן, כמדריך וחוקר מסור וכיהודי-ציוני בעל אחריות צבורית בולטת, שהקדיש את מלוא מרצו ובריאותו להגנת הארץ.
ולבניתה.
נפטר ב-8 למרס 1968.
עם הצטרפו לפלמ"ח היה אלחוטאי ובאחד הקרבות הקשים ביותר במלחמת השיחרור, הקרב על חוליקאת גילה גבורה יוצאת מן הכלל.
הנה התיאור הרשמי של הקרב וחלקו של משה בו:
פלוגה א' של גדוד 54, חטיבת גבעתי יצאה ביום 18.10.84 לכיבוש אחד המשלטים של חוליקאת. המחלקה הפורצת נתקלה באש מכונת יריה וכמעט כל אנשיה נפגעו. מטה הפלוגה הגיע לעמדה מצרית קדמית שנכבשה אותה שעה. בעמדה זו התרכזו מפקד הפלוגה יעקב בורשטיין, שהיה פצוע בראשו, סמל פצוע קשה ואלחוטאי משה שטטינר, גם הוא פצוע קשה בשוקו. שתי מחלקות אחרות שהסתערו על המשלט נאלצו לסגת והעמדה הקדמית היתה מנותקת מן העורף.
המצרים ניסו לכבוש מחדש את העמדה, שהיתה במרחק מטרים מעטים מעמדותיהם ואף הטילו לתוכה רימונים. רסיס רימון פצע שנית את יעקב בורשטין. האלחוטאי שטטינר ממשיך כל העת למסור הודעות על המצב וכיוון את אש המרגמות שלנו על המשלט עצמו. דבריו היו:
אל תשימו לב אלינו! המשיכו לירות!
אותה שעה יצאה פלוגה שניה לסיים את פעולת הכיבוש. בינה לבין המצרים הפרידה העמדה של מטה הפלוגה.
שוב הודיע האלחוטאי:
אל תשימו לב אלינו! השתמשו ברימונים! עלו על המשלט!
הפלוגה הסתערה וכבשה את המישלט. בשל גבורתו בקרב זה קיבל משה ציון-לשבח ומפקדו רב אלוף (בשעתו סגן אלוף) צבי צור המליץ שיקבל את אות הגבורה.
מספר יעקב בורשטין מפ' א':
חרף תעוזת ההסתערות לא הצלחנו להיאחז אלא בפאתו הצפונית-מזרחית של היעד, מאחר ומרבית אנשי המחלקה של נאג'י, בתוכם הוא עצמו, נפצעו באש האויב האיומה. גם אני והקשר שלי, שטטינר, היינו בין הפצועים.
מצאנו לנו, אני, הקשר ושני טוראים מחסה בחפירה שנמצאה כשלושים מטר מעמדות המצרים העיקריות. מכאן ניסיתי להפעיל את מחלקת הרתק של דוד באום, אך כל מאמצי להפעיל מחלקה "טריה" זו שהיתה מסוגלת לנצל את הצלחתנו החלקית, עלו בתוהו. הקשר לא פעל. רץ ששלחתי לעברם - נהרג. בין כה וכה פתחו המצרים שבמשלט בהתקפות נגד עלינו. עמדנו בפניהם בזכות הרימונים שהטלנו. אך חששנו שלא נוכל להתמיד בזאת. הוריתי את שטטינר - שעל אף היותו פצוע התמיד בשמירת הקשר עם הגדוד - לבקש את הגדוד להפעיל את מחלקת המרגמות הגדודית אל היעד, למרות שנאחזנו בפאתו, כדי להצמיד את האויב לעמדותיו וכן להפעיל את פלוגת העתודה הגדודית.
דף קרבי של גבע, המטה הקרב ליום 21.10.1948 מונה את הקורבנות ומציין:
ויבדל לחיים ולאות מופת;
הקשר שטטינר, מגבורי מלחמת ישראל.
במסמך שנשלח על ידי סגן אלוף צבי צור, מפקד חטיבה מס' 17 בה שירת שטטינר מיום 17 באוקטובר נאמר בין השאר:
משה שטטינר משרת בתפקידי בטחון משנת 1942 בתל אביב, בכדורי וברביבים.
החל מ-1 בינואר 1948 גוייס לצבא ההגנה לישראל ושרת משך כל זמן היותו בצבא בגדוד 54.
הוא לקח חלק בכל קרבות הגדוד ודומני שלא היו ביחידתי אנשים רבים שמילאו את תפקידם כה בנאמנות, במסירות ובאומץ.
הוא לקח חלק בקרב על חוליקאת ב-18.10.84 בו נפצע קשות ויצא למעשה מאפשרות של עבודה תקינה וסדירה.
בקרב על חוליקאת גילה הנ"ל אומץ לב וגבורה אישית יוצאות מגדר הרגיל והומלץ על ידי לקבלת "אות הגבורה" ומקווה אני שיקבלו.
עמידת הגבורה נתנה את התוצאות המקוות, עם שחר ה-20 באוקטובר 1948 היו חוליקאת וכל משלטיה בידינו.
הדרך לנגב נפרצה לרווחה ומשה שטטינר תרם כמיטב יכולתו להישג צבאי כביר זה.
התכונות שאיפיינו אותו בשרותו הצבאי:
הערכה נכונה של המצב, דבקות במטרה ומסירות יוצאת מן הכלל לתפקיד, עמדו לו גם בחייו האזרחיים.
על אף פציעתו הקשה ונכונותו החלקית החליט, כי יעודו - החקלאות. החל ללמוד בפקולטה לחקלאות ברחובות וסיים את לימודיו שם בשנת 1954 כמוסמך למדעי החקלאות. עיקר פעלו המקצועי היה בתחום הגנת הצומח בשנות החמישים לפני הקמתו של מנהל ההדרכה הציבורי להנחיית חקלאים בהכרת פגעים והדברתם. בעבודתו במסגרת חברת "ייעוץ למשק" ניתנה לו אפשרות לתת למשקים - קיבוצים ומושבים, הדרכה שהקיפה את כל ההיבטים של הגנת הצומח.
עבד כאגרונום של חברות מייצרות ומשווקות תכשירי הדברה בארץ. הודות ליושרו המקצועי המובהק ולקפדנותו רכש לו את אמון החקלאים ושל מוסדות חקלאיים. אחרי כן עבד בשירות המטאורולוגי בשדה המחקר. פירסם עבודות שונות וביניהם לאחרונה - את עבודת המחקר שלו - "חקר דרכים לחיזוי מחלות צמחים בישראל".