תפריט נגישות

סמ"ר גיורא שחר מרקוביץ ז"ל

גיורא שחר
בן 30 בנפלו
בן שושנה ואוריאל
נולד בתל אביב
בי"א באייר תש"ג, 16/5/1943
שרת בחיל השריון
יחידה: גדס"ר חש"ן 288
התגייס ב-אוגוסט 1961
נפל בקרב
בט"ו בתשרי תשל"ד, 11/10/1973
במלחמת יום הכיפורים
מקום נפילה: רפיד
באזור רמת הגולן
מקום קבורה: תל אביב - קרית שאול
חלקה: 1, שורה: 1, קבר: 25.
הותיר: אישה ובן, הורים ואחות

קורות חיים

גיורא, בן שושנה ואוריאל, נולד ביום י"א באייר תש"ג (16.5.1943) בתל-אביב. הוא למד בבית-הספר על-שם אוליפנט בתל-אביב ובקבוצת חולדה. אחרי-כן למד ב"כפר הירוק" והמשיך בלימודיו בבית-הספר תיכון חדש בתל-אביב, במגמה הסוציולוגית. גיורא היה חובב טבע וידיעת הארץ. הוא אהב מאוד את הצומח ובחיבה ובסבלנות רבה טיפח וגידל פרחים בגינת הוריו. גם בעלי-חיים אהב ואסף אל ביתו צבים, כלבים וחתולים שמצא. הוא אהב לטייל והרבה לצאת למסעות ולצעדות.

גיורא גויס לצה"ל במחצית אוגוסט 1961 והתנדב לחיל השריון. אחרי הטירונות השתלם בקורס למקצועות טנק "סנטוריון", בקורס מפקדי טנקים ובקורס קצינים. מפקדו העיד עליו שהיה "אדם ומפקד מצטיין, התנדב לכל משימה וביצע כל שהוטל עליו ביסודיות מרובה". גם חבריו אהבוהו ואמרו עליו: "הוא מפקד מצטיין, לוחם אמיץ, אדם בעל רגש וחבר נאמן". את שירותו ראה כזכות גדולה שנפלה בחלקו.

לאחר ששוחרר מהשירות הסדיר למד באוניברסיטת תל-אביב בחוג לסוציולוגיה ולמדעי המדינה. במסגרת לימודיו לקראת התואר הראשון כתב מאמרים מספר: על הנוער, החברה הישראלית, ארץ-ישראל השלמה, המדינות המתפתחות, תולדות ערב והאיסלם.

כשפרצה מלחמת ששת הימים עשה בארצות-הברית. כל ימי המלחמה ישב בנמל התעופה והמתין לתורו לטוס ארצה. ומה גדולה הייתה אכזבתו כאשר הגיע הנה לאחר שנסתיימו הקרבות.

גיורא נמנה בנעוריו עם חניכי תנועת "הנוער העובד והלומד" בצהלה, והיה מדריך גדנ"ע בבית-הספר "השרון". לימים עבד כרכז תרבות במועצת פועלי רמת השרון ואחרי-כן היה מנהל כוח-האדם והסוציולוג במפעל של התע"ש. חבריו במפעל מספרים עליו, שרכש את לב העובדים והמנהלים. גישתו הייתה הגיונית ומדעית כאחת, מלא רגש ואהבה לזולת. הוא ידע להתמודד עם הבעיות שניצבו לפניו ופתר אותן ללא היסוס. השכלתו וכישוריו תרמו רבות ונתנו תנופה חדשה למפעל". ביום עיון למנהלי כוח-אדם אמר עליו אחד המרצים: "הייתה בו, בגיורא, יכולת לתפוס דברים בצורה נכונה ולהכיר אנשים. היה בו הרבה מכושר האלתור לפתור בעיות, כפי שצריך לעשות איש כוח אדם. הוא היה מדויק, סקרן לדעת, אהב לקלוע למטרה, הגיוני ובעל כושר ניתוח". הוא אהב מאוד את בני משפחתו, את אשתו לוסי ואת בנו הקטן אריק.

כשפרצה מלחמת יום-הכיפורים גויס גיורא ונשלח עם יחידתו לחזית ברמת הגולן. בשעות לפני הצהרים של יום ט"ו בתשרי תשל"ד (11.10.1973) נשלחה יחידתו לאבטח את אזור הלחימה ברפיד. פגז פגע בטנק שפקד עליו והוא נהרג במקום. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בקרית-שאול. השאיר אחריו אישה ובן, הורים ואחות. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל-ראשון.

אמר הסופר משה שמיר בדברי ההספד שנשא עליו: "העליזות והפיקחות הזאת. האש הבוערת של הסקרנות המתמדת, של הכישרון להיות ידיד. להרגיש בבית בכל מקום,ולעשות שאחרים ירגישו בבית. השובב הקטן היפהפה, שגדל והיה לגבר נמרץ ופעיל. החום ששפע ממנו, הלבביות, הנכונות לעזור תמיד, כל-כך מיוחד וכל-כך כמו כולם".

במכתב תנחומים למשפחתו השכולה כתב מפקדו: "בנכם שירת ביחידת שריון והתבלט במיוחד כמפקד מעולה ומקצועי. הוא היה מקובל על מפקדיו וחביב על פקודיו, נערץ ואהוב על צוותו". המועצה המקומית של רמת השרון הוציאה לאור ספר בשם "בנינו", לזכר בני המקום שנפלו במלחמת יום הכיפורים, וגיורא בתוכם.

בניית אתרים: