רס"ן מרדכי מוטקה ארקדר ז"ל

קורות חיים

בן ישראל-אריה ורייזל. נולד ביום כ"ה באייר תרפ"ח (15.5.1928) באוליקא שבפולין. עלה ארצה בשנת 1949. בעיר-הולדתו למד מרדכי בבית-הספר היסודי היהודי 'תרבות'. כשהיה בן 11 עקרה המשפחה לברזיל והתיישבה בריו-דה-ז'נרו, שם השלים את לימודיו בבית-הספר היסודי. לאחר-מכן סיים בהצטיינות את לימודיו בגימנסיה העברית בברזיל. הוא המשיך ללמוד בבית-הספר להנדסאים, וגם בו היה תלמיד מצטיין. בתום הלימודים עסק במקצועו, במשרה ממשלתית. אך כאן החליט מרדכי שלא להישאר בברזיל - מקומו בארץ, ובכוחו לעשות לבנייתה.

בשנת 1949 עלה ארצה והתיישב בבאר-שבע, שם נטל חלק בהקמת תחנת-הכוח שבמקום. הניגוד שבאופיה המדברי של ארץ הנגב לעומת יערותיה וצמחייתה הצפופה של ברזיל, ארץ-מוצאו, הלהיבו מאוד; ואכן, התלהבות זו מאפשרויות העשייה והבנייה, שנתעצמה שבעתיים על רקע החינוך היהודי-הציוני שקיבל בבית הוריו ובתנועת הנוער הציוני בברזיל, לא פגה מעולם.

מרדכי היה לא רק אדם של עשייה ויצירה. הוא היה איש-משפחה מסור - בן, בעל ואב - ואדם בעל השכלה כללית נרחבת ותחומי-התעניינות רבים. הוא אהב מוסיקה, ספורט, צילום ודיג, והתעניין בפוליטיקה ובנעשה בעולם הקרוב אליו, אך יותר מכול אהב את ביתו. במסירות רבה טיפח את פינת החי שבחצר, ובבית פנימה תמיד מצא מה להתקין, לשפץ, לתקן ולשנות.

בשנת 1950 גויס מרדכי לצה"ל והוצב לחיל-ההנדסה. כעבור חצי-שנה נשלח לקורס קצינים. בתום משך שירותו הסדיר התגייס לשירות-קבע ועלה בסולם הדרגות במסגרת חיל-ההנדסה. מתחילת דרכו היה איש-פלוגות השדה ואהב את העבודה האופיינית לחיל זה. את תפקידיו המגוונים מילא בחריצות ובמסירות שעוררה את התפעלות חבריו-לשירות ומפקדיו. איש צנוע ונחבא-אל-הכלים היה, אך מכיר בערך עבודתו ואינו חוסך מאמץ לבצעה בשלמות, ואם גם במחיר בריאותו שהלכה ונתרופפה. מרדכי שירת בצבא-הקבע מיום שחרורו מהשירות הסדיר (להוציא שנים-מספר) והועלה לדרגת רב-סרן. הוא זכה באותות מלחמת-קדש, מלחמת ששת-הימים ומלחמת יום-הכיפורים.

בשנים האחרונות לחייו עסק מרדכי בבניית מקלטים במגזר האזרחי. הוא כיתת רגליו החולות לאורכה ורוחבה של המדינה וראה בכל מקלט שנבנה מגן על משפחתו-שלו. ראשי-המועצות בעיירות-הפיתוח והמנהלים בבתי-הספר ידעו שבמערכת מצוי אדם - 'מוטקה' - שבשעת-הצורך הוא מתייצב לצדם בכל-מרצו כדי להסיר, ובמהירות, כל עיכוב בבניית מקלט ציבורי.

ביום ל' באדר א' תשל"ח (9.3.1978) נפל בעת שירותו. הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין שבקרית-שאול. השאיר אחריו אישה, שתי בנות, אב ואח.

"עם מוטקה יכולת להתייעץ בכל נושא אישי," כתב אחד מחבריו ליחידה. "תמיד היה מוליך אותך לדרך הטובה. כשהיה מדבר היו כולם יושבים דרוכים ומקשיבים, כי היתה לו גישה מיוחדת לחברה ולאנשים". "מלחמת יום-הכיפורים", כתב קצין עמית, "דרבנה אותו להגביר עוד יותר את המאמץ ולהעלות את ההספק, פן תותקף מדינת-ישראל ללא התראה מספקת".