תפריט נגישות

סגן עמיר לזרוביץ רון ז"ל

עמיר לזרוביץ
בן 22 בנפלו
בן עליזה ואוגן
נולד בתל אביב
בי' בניסן תשי"א, 16/4/1951
התגורר במורשה - נוה מגן
שרת בחיל השריון
יחידה: גד' 409
התגייס ב-פברואר 1970
נפל בקרב
בכ' בתשרי תשל"ד, 16/10/1973
במלחמת יום הכיפורים
מקום נפילה: החווה הסינית
באזור סיני ותעלת סואץ
מקום קבורה: תל אביב - קרית שאול
הותיר: אם, אב חורג ואח צעיר

קורות חיים

סגן עמיר לזרוביץ (רון) נולד ביום י' בניסן תשי"א (16.4.1951) בתל אביב. בגיל 12 עבר עם משפחתו למורשה - נוה מגן, שם המשיך את לימודיו בביה"ס היסודי "נוה מגן" (שאינו קיים עוד) ובתיכון.

ילדות קשה נתנה בעמיר את סימניה, כשהיה רק בן שלוש, התגרשו הוריו ואביו אוגן לזרוביץ עזב את הארץ לצמיתות. אוגן מעולם לא ניסה מאז ליצור עמו קשר והדבר פגע בעמיר מאוד. שנות החמישים היו שנים לא קלות ואת ילדותו בילה עמיר בין מוסדות חינוך שונים ברחבי הארץ שכן אמו התקשתה למצוא פרנסה ולהשאר לגור במקום אחד. רק שהגיע עמיר לגיל 12 הכירה אמו את מי שהיה לימים אביו החורג, צבי רון, והם התחתנו. אהבה מיוחדת במינה נרקמה בין עמיר הצעיר לבין אביו החורג צבי. המשפחה החדשה עברה לגור ברמת השרון ואז החל הפרק היותר מאושר בחייו של עמיר.

עמיר אהב את החיים וידע לחיות, הוא היה חובב ספורט נלהב והתחביב האהוב עליו היה סקי מים. מטבעו היה נעים-הליכות, מנומס, מסביר פנים ומסודר בהופעתו. הוא היטיב לרקוד להתלבש, התעניין ואף הבין בבישול. כפעם בפעם נהג להפתיע את חבריו בהצעות בלתי שגרתיות ובכך שבה את לבם. אוהב ספר היה והקדיש את מרבית זמנו הפנוי לקריאת ספרים, הסופר האהוב עליו היה הרולד רובינס. כל ימיו היה בן נאמן ומסור לאמו וקיים עמה קשר מיוחד במינו.

עמיר גויס לצה"ל בפברואר 1970 והוצב לחיל השריון לאחר חצי שנה שכן כשל נסיונו לסיים קורס טיס. לאחר טירונות שריון השתלם בקורס מקצועות טנק "פאטון" (60M). עמיר התמנה למש"ק טנק, המשיך בקורס מפקדי טנק ולאחר מכן השתלם גם בקורס קצינים ובקורס קציני שריון, בקורס צניחה ובקורס חבלה. עמיר היה קצין מעולה, בעל יוזמה וידע מקצועי רב, אהוד על מפקדיו, פיקודיו וחבריו לנשק. הוא היה דוגמה לחייליו במזגו הטוב, במסירותו והיה כתובת לזקוקים לעצה טובה או לסיוע בכל תחום שהוא. "כומר הוידוי" כינוהו חבריו. בשלוותו ותבונתו, ברוחו הטובה ובהומור שלו, הפכה מסירותו לחבריו לשם ולמופת. רוחו של עמיר היתה תמיד טובה עליו ואהב לגרום שמחה לזולת. בטאנק שלו תמיד היו מעדנים ודברי מאיפה העשויים בידי אמו שהיו אהובים עליו - לכבד בהם את חבריו.

לאחר שחרורו מצה"ל, תכנן עמיר עם חברו הטוב מהצבא דודי מסע בן שמונה חדשים שיקיף את הגלובוס דרך אירופה, צפון אמריקה ויפן. את יום הולדתו ה-23 התכוון לחוג ב"דיסנילנד" קליפורניה. פריצת מלחמת יום הכיפורים שיסעה את הטיול כבר בחודש השני למהלכו. את הידיעה על פרוץ המלחמה קיבל עמיר בשוודיה, הוא פנה מיד לשגרירות, שם נאמר לו שאין עליו למהר לשוב הביתה, יחכה עד שייקרא. הוא בשלו לחזור מיד. חברו דודי מעיד עליו שלא ראהו מעולם כה חסר סבלנות כמו באותו בוקר, בו בירר את פרטי הטיסות והתאמץ תוך הפעלת קשרים להשיג מקום לטיסה ארצה. עמיר טלפן לאמו להודיעה שבמאמצים מרובים השיג מקום רק לטיסה היוצאת מלונדון וביקש ממנה להביא את ציודו לשדה התעופה כדי שיוכל לצאת מיד לבסיסו. ב-11 באוקטובר נחתו עמיר ודודי בישראל והתייצבו מיד ביחידותיהם, בשדה התעופה נפרד עמיר מהוריו. אף שמעולם לא התבטא כפטריוט, מלות הפרדה מאמו ניצולת השואה היו: "אני יודע שכאמא, קשה לך מאוד עם הצעד שלי, אך כאם ישראלית אני יודע שתביני מדוע חזרתי". מאביו החורג שריד השואה נפרד במלים: "שב בשקט בבית... אני אעשה את המלאכה...". עם התיצבותו הצטרף עמיר ליחידת השריון "וואנקל" שלחמה בחזית התעלה ונתפרסמה בהיותה בין היחידות המובחרות של צה"ל במלחמת יום הכיפורים.

הקרב על החווה הסינית הפך מאז לאחת מאגדות הגבורה של ישראל בהיותו אחד השיאים הנוראים של מלחמת יום כיפור. ימי לחימה אחדים והמצב סביב החווה היה קשה, מספר הנפגעים עלה מיום ליום. אכן ניתן להבין את ההתלהבות בה נתקבלה התגבורת שהגיעה למקום בדמות הקצין הצעיר, המזוקן, הצנום קמעה בשעה שקיבל עליו את תפקיד הפיקוד על מחלקת הטנקים. עמיר הוכיח מיד כושר וידע בלתי רגילים בהפעלת מקלעי הטנק וטרח רבות כדי להדריך את האנשים בהפעלת הנשק. הוא יזם גם ניסוי כלים לפני הירידה לקו. מצב רוחו העליז והמוראל הגבוה שלו סייעו ליתר הלוחמים במילוי חובתם.

בערב הפריצה לרחבת ראש הגשר, תוך כדי הבלימה, פגע טיל סאגר פגיעה ישירה בטאנק שלו והרג את כל ארבעת היושבים בו.

בניית אתרים: