תפריט נגישות

סמ"ר יעקב קובי חפץ ז"ל

יעקב חפץ
בן 20 בנפלו
בן חנה וחנן
נולד בקרית טבעון
בב' בניסן תשי"ג, 18/3/1953
התגורר בנווה מגן, רמת השרון
שרת בחיל האויר
התגייס ב-דצמבר 1970
נפל בעת מילוי תפקידו
בי' בתשרי תשל"ד, 6/10/1973
במלחמת יום הכיפורים
מקום נפילה: מרחב שלמה
מקום קבורה: תל אביב - קרית שאול
הותיר: הורים, אח ואחות

קורות חיים

סמ"ר קובי (יעקב) חפץ נולד ב-18 במרס 1953 בקרית טבעון, בן לחנה וחנן. בספטמבר 1963 עברה המשפחה לנוה מגן וכאן הוא גמר את ביה"ס העממי ולמד בתיכון. בגלל נטיותיו הטכניות עבר לבית הספר הטכני של חיל האויר וסיימו בהצלחה. משם התגייס לחיל האויר ושירת ביחידתו כ-3 שנים עד לנפילתו במוצאי יום הכיפורים.

קובי היה בעל חוש טכני מפותח. עוד מילדות רכה צייר ותכנן מנועים, מכוניות, אוירונים וכלים אחרים. מהיר מחשבה היה ובעל תפיסה מהירה, חד-עין וחוש הסתכלות, נטה תמיד לחדשנות. עוד בטרם השלים דבר אחר, והוא כבר נתון במחשבות חדשות. הדינמיות הבלתי רגילה שבו יצרה בו אי-שקט וחתירה לחדש דברים.

למרות היותו בן זקונים ומפונק בבית, התגלה בצבא ובקרב חבריו כאדם בוגר המסוגל לשאת באחריות בכל תפקידיו. תמיד היה מוכן להגן על פיקודיו, שראו בו מנהיג ומדריך, היה בין ראשוני היחידה שהתמקמה על ג'בל ה"צפרא" בשרם-א-שיך, מבודדים מהעולם, במקום הניבט אל נופים קסומים, ודאג לקיומה, כשרונותיו הטכניים עזרו לו לתחזק את כל הציוד הטכני המסובך והרב גוני של היחידה.

חלקו היה רב בעיצוב חיי החברה של היחידה המבודדת הזאת.

קובי ספג אהבת הארץ מילדותו. ביחד עם המשפחה הוא חרש את הארץ לאורכה ולרוחבה. היה מקפץ כאייל ומדלג בהרים ועל פני סלעים. למד להכיר כל צמח וכל עץ ואת בעלי החיים למיניהם. שעות ארוכות היה רובץ ומסתכל על הנוף הקסום של שרם-א-שיך בעת זריחתה ושקיעתה של השמש. הוא היה נפגע עמוקות ממי שדבר רעה על הארץ ועל המדינה.

טוב לבו היה אחד מקווי האופי העיקריים של קובי. האהבה הזינה את טוב לבו, והיה מוכן לתת את כולו לכל מי שאהב. הוא היה מוכן לחסום בגופו ולספוג כל דבר שעלול היה לפגוע במשפחתו ובחבריו. חביבותו וטוב לבו קנו את לב כולם שאהבוהו.

עם סיום שרותו הצבאי התעתד ללמוד בטכניון, ולשם כך היה צריך להשלים שתים מבחינות הבגרות. למען זה קבל חופש מהיחידה שבוע לפני פרוץ המלחמה, אך הוא נקרא לשוב בשבת בבוקר יום הכיפורים.

קובי היה ממונה על ציוד הקרקע ביחידת מכ"מ בשרם-א-שיך, מקום בו עשה במשך כל שנות שרותו בצבא, ואליו נקשר מאוד.

במוצאי שבת, יום הכיפורים, הבחינו החיילים בטיל מתקרב אל המכ"מ, אך לא זיהו אותו. הם היו בטוחים שזה הליקופטר של צה"ל המתכונן לנחות. כך פגע הטיל ביחידת המכ"מ, וחמשת חיילי היחידה נהרגו במקום, וביניהם סמ"ר קובי חפץ.



מדברי חברים:

דפנה: קשה לכתוב על קובי. קובי לא אהב מילים, הללו נראו נפוחות וחלולות ליד השתיקות. קשה לספר על קובי גם מפני שהוא עדיין לא נשלם כשהלך. קשה לתרגם כאב למילים שאחרים יקראו ויבינו. למדנו יחד בתיכון בכיתות החמישית והשישית. כבר אז ידעתי כמה זו היתה תקופה יפה לבלות בחברתו של קובי. אני חושבת שהוא היה בן אדם לא רגיל. הוא היה משרה עלי הרגשת בטחון. היושר, החום והאמינות היו מתכונות היסוד שלו. החיים עצמם, כמות שהם היו בתחום ההתענינות שלנו, אותם אהבנו ואותם ספגנו בקרבנו בבילויים, בטיולים, בפגישות ובשיחות אין סוף. אינני מאמינה במוות. אני יודעת שיש התגלמות של קובי בכל מקום שנער ונערה צוחקים חבוקים על טוס-טוס, מחזיקים ידיים מתחת לשולחן בכיתה, או מטיילים ביער אחרי הגשמים. משהו על קובי יש בכל מקום שאוהבים.

אוקי: הייתי נלהבת מהרוך העצום של קובי. מהעובדה שגם ביותנו קטנים (בחמישית) היה כבר גדול משאר הבנים, בינינו היה קשר שלא ניתן לביטוי. תמיד היתה לי ההרגשה שיש מי שדואג לי, וכאשר ארגיש ברע, ובשעה של מצב רוח רע - קובי ירגיש זאת ויידע לומר את המילה הטובה. היתה זו תחושה נפלאה איך לגרום לאנשים שהם רצויים יותר. תקופת שירות בצבא קישרה אותנו מאוד. קובי תידרך אותי ונתן לי הנחיות ועצות לכל דבר. שירתתי בבסיס מרוחק ומבודד אשר דמה באופיו לבסיסו של קובי, שאת הרגשתך בו אינך יכול לתאר אלא למישהו שעבר בעצמו את החוויה.

גיגי: קובי אהב מכוניות, וכאשר שנינו קבלנו את רשיון הנהיגה, החלה תקופת הטיולים והשוטטות - דפנה, קובי, אוקי, ואני. היתה זו התקופה המאושרת של כולנו. תרנו את הארץ לאורכה ולרוחבה, על פני הרים וגאיות. שמח היה לנו עם קובי, עליצות, שובבות, מעשה קונדס וצחוק. קובי היה לי כמדריך בגישתו המבוגרת לכל. ממנו לא נסתרתי דבר. כאחים היינו - ואף למעלה מזה. נפצעתי ברמת הגולן כאשר קובי נפל בסיני. הורי וחברי החליטו לא לספר על האסון מחשש שאשבר. ואכן נשברתי. פתאום הוברר לי כי אכן נפל ואיננו. לא יותר בילויים, תחרויות, שעשועים וטיולים. לא יהיה לי עם מי להתיעץ בצר לי ובפני מי להשיח את מרי לבי. עצוב, פצע שלא יגליד ולא יתאחה לעולם.

עופר (חברו ביחידה): הכרתי את קובי כבר בביה"ס הטכני. כבר אז התבלט כבעל יוזמה ובעל כושר ביצוע. ביחד הגענו ליחידה זו, וכעבור זמן קצר נתמנה קובי כאחראי על צוות טכני ועלה בדרגה. לא הכול אשר למדנו בביה"ס הטכני יכולנו ליישם בשטח. היה זה בסיס מרוחק ומבודד ולא היה במי להעזר כאשר התעוררו בעיות טכניות ומסובכות. כשרונותיו הטכניים של קובי ודבקותו לנושא עזרו לנו להתגבר על הבעיות ואף לקדם ולשכלל את הנושאים שהיו בטיפולנו. כמו כן ידע קובי להקרין מאישיותו על הצוות אשר היה ממונה עליו. תמיד הוא שימש דוגמא אישית, דאג לפרט וליחידה כולה. יחידתנו ידועה כחברה מלוכדת ומגובשת ובעלת מורל גבוה, למרות התנאים האוביקטיביים הקשים. לקובי היה חלק גדול בגיבוש חיי חברה והרוח של היחידה.

רן (מהיחידה): את אחיו, יוסי, העריך מאוד. הוא היה קצין צנחנים אשר נפצע במלחמת ההתשה כשהיה מפקד מעוז. קובי רצה אף הוא להתגייס לחייל לוחם, אך הוא התרצה לרצונם של ההורים והשתכנע שניתן לתרום לצה"ל בתפקידים חיוניים אחרים.

א. אמיתי - מפקדו הישיר כתב אל הוריו: שנה הייתי מפקדו של קובי. עם הגיעי ליחידה נתגלה לי קובי מיד כי היה משכמו ומעלה ועם חיוך על שפתיו. כיוון שהיה בוגר בית הספר הטכני של חיל האויר, התקדם במהירות בצבא. תוך תקופה קצרה מאוד קיבל דרגת סמל ומונה אחראי על קבוצת חיילים ועל מכשירים חיוניים ביותר ביחידה. תוך מסירות אין קץ, מופת ודוגמא - ידע קובי לטפל באנשיו ובכלי עבודתו, תמיד היה מוכן לעזור, בשעות העבודה או לאחריהן, לכן היה נערץ ע"י חבריו ובכל הפעולות היה בין הראשונים והמצטיינים.

בניית אתרים: