סא"ל שאול שמאי ז"ל

קורות חיים

סגן אלוף שאול שמאי בן ציון ולולו שמאי. נולד ביום ט"ו חשון תרפ"ו (2.11.1925), בבגדאד, בירת עיראק, שם גדל והתחנך וסיים בית ספר תיכון. בשנת 1942 עלה ארצה באורח אי-ליגאלי והצטרף לקבוצת הכשרה של "נוער-העובד" בקיבוץ מעוז חיים. מטעם הקבוצה נשלח להשתלם בעבודות בנין ואחרי-כן נשלח להשתתף בסמינר השליחים הראשון שמטרתו - החייאת תנועת "החלוץ" באירופה שלאחר המלחמה. עם קבוצתו נטל חלק בעליית 11 הנקודות לנגב בערב יום הכיפורים תש"ד, כאות מחאה נגד מדיניות "הספר הלבן" של שלטונות המנדט. שאול היה פעיל מאד בכל גילויי המדיניות העצמאית של היישוב. שמר על קו המים והשתתף בהורדת מעפילים בחוף ניצנים, וכאשר נתפס בידי הבריטים הוגלה לקפריסין, שם עסק בהדרכת נוער.

בפרוץ מלחמת השחרור התגייס לפלמ"ח וסיים קורס מ"כים. עם תום המלחמה המשיך בשרות בטחוני - בחיל המודיעין - תחילה כאזרח עובד צה"ל והחל במחצית דצמבר 1959 - כאיש קבע.

פועלו עד יום מותו ותרומותיו לבטחון ישראל לוטים בסוד עד היום ולא ניתן לפרסם את התרומה המכרעת שתרם לבטחון ישראל. אך, פרס בטחון ישראל שקיבל, וה-צל"ש שהעניק לו הרמטכ"ל לאחר מותו מדברים בעדם.

אומר הרמטכ"ל: "הנני לציין לשבח את סא"ל שאול שמאי ז"ל על תרומתו ועל הישגיו המובהקים בתחום חיוני לפעולתו של צה"ל. בכל פעלו הצטיין במסירות ללא סייג, כושר המצאה, מחשבה מקורית ודביקות במשימה, שהיו לברכה ולתועלת לבטחון המדינה".

שאול שיקע בעבודתו את כל ליבו ואת כל יישותו ואף כאשר גילה ליבו סימני תשישות ומחלה לא הרפה כהוא זה מקצב עבודתו.

שמונה חודשים לפני פטירתו, ערב ראש-השנה תשל"ב שיגר אליו ראש אגף המודיעין במטכ"ל, אלוף א. יריב את הפתק הבא: "שאול היקר! הרשה לליבך לנוח, להרגע ולהתחזק - כי עם ישראל זקוק לא רק למוחך הפורה ולא רק לרוחך שאינו יודע הרתעות אלא גם לליבך!!!".

ביום י"ח בתמוז תשל"ב (29.6.1972), נפטר סא"ל שאול בעת שירותו והובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בקרית-שאול. הניח אחריו אלמנה ושני ילדים.

במכתבי התנחומים שנשלחו לאלמנה עומדים מפקדיו וחבריו על מידותיו התרומיות ותרומתו לבטחון ישראל והם כותבים, בין השאר: "נלקח מאתנו מפקד, חבר ואדם ישר. מפקד שנפל בשדה הקרב במאבק אכזרי בלתי פוסק עם אויב עקשן ורב-תככים, מפקד שניהל את הקרב ולחם בו גם אישית תוך מיזוג נפלא בין הברקות גאוניות למסירות והתמדה שלא ידעו גבול, גם לאחר שהלב אותת סימני אזהרה והרתעה. בקרבות אלה זיכית אותנו בנצחונות בעלי חשיבות יוצאת מן הכלל ותרמת תרומה בל תשוער לבטחונו של עם ישראל".

"תרומתך לבטחון ישראל היתה אולי מן התרומות הגדולות ביותר שאי-פעם איש אחד תרם. בחייך נאבקת האבקות שכלית עם בעיות קשות ומסובכות ביותר. לעיתים קשה היה להאמין שבכוח אדם אחד להתגבר עליהן, ואתה בניצוצות כשרונך יכולת להן. כל עצב מעצביך וכל טיפת דם מדמך היו קודש להאדרת המשימה ובה נשרפת".

"נפלא היה האיש ורישומו ניכר בכל פרט מנושאי עבודתו. עבודתו היתה קודש לו ותוך ביצוע תפקידו נשרף והסתלק. אישיותו הרצינית והסגורה ויחד עם זאת החביבה תשאר בזכרון כולנו כדמות הראויה להערצה ולחיקוי".

נשיא אוניברסיטת תל-אביב, פרופ' יובל נאמן כתב במכתב הערכה אל ראש אמ"ן: "שאול היה ללא ספק מן המוחות הפוריים ביותר שנתגלו בישראל מאז תקומת המדינה. אין לי ספק, שהוא נמנה בין גדולי בעלי האינטואיציה היוצרת שקמו לנו - והפעם בשטח ראשוני במעלה לגבי ערכו השימושי וחשיבותו לקיום המדינה".

באישיותו של שאול נתמזגו באופן נפלא ברק שכלי נדיר, כח-רצון ואופטימיות יחד עם צניעות אמיתית, חוש אסטטי ואהבת הבריות. במותו נסתלקה מעולמנו האפור אישיות ססגונית ובלתי רגילה. אחד מאותם יחידי סגולה שהחיים במחיצתם נותנים הטעם לחיים ומותם מותיר חלל שלא מתמלא.

אכן אציל היה האיש שאול.