תפריט נגישות

רס"ן חגי רונן ז"ל

חגי רונן
בן 31 בנפלו
בן בלהה וראובן
נולד בנען
בי"ח באייר תרצ"ח, 19/5/1938
התגורר באפיקים
שרת בחיל האויר
יחידה: טייסת 109
התגייס ב-יולי 1956
נפל בעת מילוי תפקידו
בכ"ו באלול תשכ"ט, 9/9/1969
במלחמת ההתשה
מקום נפילה: מפרץ סואץ
באזור סיני ותעלת סואץ
מקום קבורה: ירושלים - הר הרצל, חלקת נעדרים
הותיר: אשה הרה ושני בנים

קורות חיים

רב סרן חגי רונן נולד בקיבוץ נען, בי"ח באייר תרצ"ח ה-15 במאי 1938 להוריו, בלהה וראובן. היה בן שלוש כשהוריו עברו לקיבוץ אפיקים, שם גדל והתחנך עד גיוסו לצה"ל.



בשמחת השליחות ובהרגשת חובה המריא חגי ב-9 לספטמבר 1969 (כ"ח באלול תשכ"ט) לפעילות קרבית. מטוסו נפגע במפרץ סואץ והוא צלל בים סוף. מכיון שהוכרז כנעדר הוצבה מצבה לזכרו בבית הקברות הצבאי שעל הר הרצל בירושלים.

בין הדברים שמפקדו כתב לביתו נאמר בין השאר:

עד כמה היה סבלני וכיצד שימש משענת חזקה ראינו בטייסת וגם בחיי המשפחה עם האשה ועם הילדים. הוא היה מהבודדים שידע לחלק את זמנו נכון לכל אותם הגורמים שנזקקו לו.

חגי אהב לטוס.

הוא טס וטס ולעולם לא התעייף או גילה סימני מתיחות. היה שייך לאלה שידעו לפשט דברים ולא לסבכם...

היתה לו השפעה מרגיעה ומייצבת.

חגי לא היה כוכב שביט והגיע בצנעה למה שהגיע. הוא עלה וגדל והפך לאחד הטובים שבטובים.

רציתי בו כמפקד טייסת "פאנטום", אך הנסיבות לא איפשרו.

נפל כוכב, שקע ונעלם בים...

אנחנו קשוחים. התקשחנו. למדנו "לספוג", כשם שידענו להלום. למדנו להעלים דמעה הצובטת בגרון, כדי שה"חבריה" לא ירגישו, אך לא למדנו להספיד וחסרות לנו מאד המלים להביע חוויותינו וצערנו העמוק...

"לא למדנו להספיד" כותב המפקד, אולם קשה לתאר הספד הולם ומזעזע יותר מן המלים הנ"ל שנאמרו על ידו, המעידות על עצמן שעלו מעומק הלב.

אמנם היה חגי דמות מיוחדת במינה. בן קיבוץ שהרשים את כל אלה שהכירוהו או נמצאו בסביבתו בתכונות שחרגו מתחום גילו - אומץ לב, עדינות נפש ושיקול דעת. מימי נעוריו הרכים נמשך לטייס, הקשר הנפשי העמוק שלו לחיל האויר נרקם עוד בימי נעוריו בצאתו לקורס "קשר" מטעם הגדנ"ע. כשגוייס לצה"ל ביולי 1956 נתגלה בבדיקות השגרתיות לקוי בראייתו. את הטירונות סיים בקורס מכ"ים בנח"ל ואף שירת בהצלחה כמדריך, אולם הוא לא היה שלם עם עצמו במסגרת זו. לא נח ולא שקט עד שמצא דרך "להסתנן" למבחני הטייס וראו זה פלא:

הוא נתקבל על אף הליקוי בראייתו. איש אינו יודע כיצד עלה הדבר בידו...

עז היה בטחונו לא בלבד שיהיה טייס, אלא אף טייס מן הטובים ביותר ואמנם אמונתו זו, בעצמו, בכוחותיו, בכשרונו לא איכזבה אותו והיה בין הבודדים המאושרים שהגיעו למסדר חלוקת הכנפיים.

בחיל האויר מצא את ייעודו בחיים ומילא בטייסת שלו תפקיד בכיר. הוא ניחן בכושר מקצועי מעולה ובמרוצת השנים - במלחמת ששת הימים בעיקר - נבחר לבצוע המשימות המסובכות ביותר שבצוען חייב אחריות וכושר הגדולים ביותר.

אכן, אין זה פלא שאחר מלחמת ששת הימים נשלח לארצות הברית, כדי להשתלם בהטסת ה"סקייהוק". אימונים מיוחדים אלה הגבירו את בטחונו העצמי ואת אמונתו בכושרו המיוחד של חיל האויר.

עוד ביולי 1958 הצטרף לשירות קבע ובמשך השנים גבר והלך בטחונו העצמי, זאת בעיקר אחר שניצל פעמים מספר ממצבים מסוכנים.

פרשה מיוחדת במינה היא יחסו לפיקודיו, להם דאג מבחינת התפקיד ומבחינה אישית ולכל אלה שנמצאו בסביבתו וקיימו אתו קשר הדוק. הכל נהנו מחברתו, משלוות נפשו ומן הבטחון ששרר סביבו. הוא הצטיין במזג שקט ובחיוך טוב שחיבבוהו על כולם. אמנם היו לו עקרונות וערכים ברורים ומוגדרים שדבק בהם ולחם עליהם דרש הרבה מפיקודיו אך הוא עשה זאת ברוח טובה, בעדינות, ביושר לב ובהגינות.

השאיר אחריו אשה, שני בנים ותינוקת שנולדה אחר נפילתו.

איך פסק מפקדו?

"היה מן הטובים שבטובים..."

בניית אתרים: