תפריט נגישות

סמ"ר יהודה אידל רונן שטיין ז"ל

יהודה רונן
בן 21 בנפלו
בן הילדה וברוך
נולד ברומניה - ביסטריץ
בט"ו בתשרי תש"ז, 10/10/1946
התגורר בנהריה
שרת בחיל הים
יחידה: אח"י דקר
התגייס ב-1965
נפל בעת מילוי תפקידו
בכ"ט בטבת תשכ"ח, 30/1/1968
מקום נפילה: צוללת אח"י דקר
באזור האגן המזרחי של ים התיכון
מקום קבורה: ירושלים - הר הרצל, חלקת נעדרים
הותיר: הורים, אחות ואח

קורות חיים

בן ברוך והילדה, נולד ביום ט"ו בתשרי תש"ז (10.10.1946) בעירה בוסטרוצה שברומניה.

יהודה בקטנותו היה ילד ער ושובב ועמד בראש החבר'ה. הוא למד בבית-הספר שבשכונה במשך חמש שנים תמימות ובשנת 1958 עלה לארץ יחד עם משפחתו; בן שתים-עשרה ומחצה היה אז.

תחילה התיישבה המשפחה בנהריה בה נרשם יהודה לבית-הספר היסודי "וייצמן", מוריו תמיד התפעלו מכשרונותיו הרבים אך יחד עם זאת לא יכלו למנוע ממנו את שובבותו. בתום לימודיו בכיתה ז' החליטה המשפחה להעבירו למוסד דתי חקלאי "כפר בתיה" (ברעננה). בגיל ט"ז נרשם לבית-הספר התיכון המקצועי "כצנלסון" אשר בנהריה. את כיתה י' עשה בו ובמשך השנה הזאת השלים חומר של שנתיים וקיבל תעודת-גמר ואסמכתא של שרטט. הוא אהב שירה ואף שלח ידו בכתיבת שירים; כן אהב לקרוא ספרות.

עודו בן י"ז התגייס לגדנ"ע-ים, כי מנעוריו קסם לו הים, ומשם- לחיל-הים, ושירת באח"י "יפו" שנה תמימה והספיק לשוט עמה לאי כריתים ובחזרה. אז נשמעה מפיו התלונה הראשונה בחייו, כי אין לו הזדמנות לפתח את כשרונותיו מפני שירד לאוניה ב"רגל שמאל". את השנה השניה עשה בבסיס חיל-הים בחיפה ובגמרו את שירותו הסדיר חתם שנה אחת בצבא-הקבע. רצונו היה להתנדב לקומנדו ימי אבל מפני היותו בן נאמן להוריו ויתר על רצונו. אולם באותו בסיס לא הסכים להמשיך. האתגר הבא שלו היה שייטת טורפדו. אביו התחנן לפניו לבל יעשה צעד זה והביא את נימוקו: "שנה אחת בשירות קבע אינו מקצוע"; על כן עליו לסיים את שירותו הצבאי במקום בטוח יותר ולאחר מכן ימשיך בלימודיו אשר התחיל בבית-הספר המקצועי- שרטוט-בניין. אך הפעם לא ויתר יהודה ונימוקו לעומת בקשת אביו היה: "אם לא אני ולא אחר, מי יסכים לשמור על הגבולות הימיים של הארץ?!"

הוא שירת באוניה בדרגת סמל וכעבור שלושה חודשים שב הביתה ורצון חדש בלבו ולפניו מטרה חדשה: הצוללת. הפעם לא הועילו תחנוניה של אמא החולה ובקשותיו של אביו, כי מאד קסמו לו כמה דברים- ראשית, הרעיון לבסס את חייו ואת עתידו; שנית, הנסיעה לחוץ-לארץ; ושלישית, המשכורת הגבוהה אשר ממנה יוכל לעזור לביתו.

יהודה יצא לקורס צוללנים ואף על פי שאיחר לפתיחת הקורס בכל זאת השלים אותו תוך שבועיים והתחיל לשרת בצוללת "תנין". מפקד-הצוללת בחן אותן בקפדנות והתפעל מכשרונותיו המרובים ומן המהירות אשר בה השלים את החומר. הוא העלה אותו מיד לדרגת סמל ראשון.השלב הבא בחייו היה נסיעה לאנגליה למשך שבוע לשם השתלמות ותירגול השלב האחרון לפני קבלת אות-צוללן. הוא שב הביתה בריא ומלא שמחת חיים כרגיל כשאות צוללן עמו; הוא הוסמך כצוללן בפברואר 1967.

באמצע אפריל 1967 יצא יהודה לאנגליה כדי להצטרף לצוללת "דקר". במכתבו האחרון הביתה גברו רגשות הגעגועים שבו, החל בצער שהפסיד את תקופת-המלחמה בהיותו בחוץ-לארץ וכלה בכאב עמוק על טיבועה של המשחתת "אילת". אולם באחת התנחם; במקום לטייל ברחובות לונדון יטייל בירושלים ליד הכותל המערבי. אולם תקוותו עלתה בתוהו.

כאשר היתה הצוללת בדרכה לחופי הארץ, בנתיב הים שבין ג'יברלטר לחיפה, נותק עמה הקשר ושוב לא נתחדש. זה היה ביום כ"ד בטבת תשכ"ח (25.1.1968).

הרבנות הצבאית הראשית קבעה כי תאריך פטירתו של יהודה, בשעת מילוי תפקידו יחד עם השאר, הוא יום כ"ט בטבת תשכ"ח (30.1.1968).

מאחר שיהודה נמנה עם צוות הנעדרים הוצבה לו מצבת זכרון בתוך האנדרטה לזכר אנשי "דקר" בבית-הקברות הצבאי שעל הר-הרצל בירושלים.

מפקד חיל הים כתב במכתב תנחומיו לאביו כי יהודה "השתלב בחיי הצוללנים במהירות והצטיין תמיד בחוש ההומור שלו, בכושרו המקצועי ויחסו הכן והחם לחבריו".

זכרו הועלה ברשימת תולדותיו בחוברת שהוציאה עיריית נהריה לזכר בניה שנפלו במלחמת ששת הימים ובמערכות ישראל. זכרו הועלה בספר "ששה ימים בדקר" של ערן שורר ע"י תמונתו.



הצוללת אח"י "דקר" נמצאה ביום שישי י"ג בסיון תשנ"ט 28.5.1999 בים התיכון.

באתר: 41 33 צפון 43 29 מזרח, בעומק 2900 מטר.

זמן טביעה משוער: 25 ינואר 1968- כ"ה בטבת תשכ"ח לפנות בוקר.



שיר שנכתב על ידי האחות מירי:

אחי יהודה.

בבוקר בהיר שטוף שמש הגעת לעולם

ואושר בל יתואר הבאת לכולם.

כחול עין ועטור תלתלי זהב

נעים הליכות וחיוך רחב.

לנו הענקת מקור לחיקוי 21 שנה

ולהורים ז"ל אושר וגאוה אחרי השואה.

אך למעלה, היה רשום אחרת

וביום חורף קודר נפלה העטרת,

ומאותו רגע, ובעצם עד היום

לא מש מאיתנו השכול.

אמא חיכתה לך שנים שעוד תשוב,

ואבא האמין שיום יבוא והממסד יגלה את הסוף...



אך, אחי אחי יהודה,

כנראה שרוב הנסתר אינו נפתר,

בים בחרת ובים סיימת...

גופך שוכב אי שם במעמקים

אך, נשמתך למעלה ופגשת את ההורים.

נוח בשלום אחי יהודה

ומלאכי השרת ואמא ואבא יגנו עליך.

נוח עד קץ הימים

ובעינינו- תשאר צעיר, יפה ותמים.



נכתב בידי אחותך מירי בטקס האזכרה לצוללת אח"י דקר בלב ים.

2 בנובמבר 1999.

בניית אתרים: