תפריט נגישות

סמל עדי שאול ז"ל

עדי שאול
בן 27 בנפלו
בן נג'יה ואליהו
נולד בעירק
בכ"ח בטבת תש"ו, 1/1/1946
שרת בחיל השריון, חיל החימוש, חיל תותחנים
יחידה: גה"ס 243, אוגדה 162, עוצבת עמוד האש - מפקדת האגד
התגייס ב-נובמבר 1963
נפל בעת שירותו
בכ"ג בחשוון תשל"ד, 18/11/1973
במלחמת יום הכיפורים
מקום נפילה: פאיד
באזור סיני ותעלת סואץ
מקום קבורה: תל אביב - קרית שאול
הותיר: אישה, הורים, אחים ואחיות

קורות חיים

עדי בן נג'יה ואליהו, נולד בשנת תש"ו 1946 בעיירה כפרי שבצפון עירק ועלה ארצה עם הוריו, אחיו ואחיותיו בשנת תשי"א, 1955. למד בבית ספר היסודי "אוסישקין" ברמת השרון ובתום לימודיו היסודיים, למד שלוש שנים בבית הספר המקצועי "אורט" הרצליה, במגמת מסגרות מכנית, אחר כך למד שנה אחת בבית ספר תיכון ערב בתל-אביב ובקיץ תשכ"ג עמד בבחינות הגמר.

ילד עירוני ופעיל, צנוע ועדין נפש, עקבי בשאיפותיו. כששם מטרה לנגד עיניו, תמיד שאף להגיע אליה.

הצטיין בלימודיו ורכש ידידים רבים.

חובב ספורט מושבע - במיוחד אהב לשחק בכדורגל וחזה בקביעות במשחקיה של הקבוצה האהודה עליו "מכבי תל-אביב". כשנולדו בנים לאחיו, לימד אותם בסבלנות מרובה את כללי המשחק.

עדי היה בן זקונים להוריו, אך נשא בעול הפרנסה וגם יעץ עצות טובות להוריו.

ברוך כפיים היה, בנה וקישט את הבית בדגמי אורנים ממתכת ובעבודות עץ שונות.

עלם גבה קומה, בעל שער שחור ועיניים חומות מלאות חכמת חיים.

בגיל שבע עשרה וחצי התגייס לצה"ל, בראשית נובמבר 1963. לאחר הטירונות הוצב לחיל האוויר, הודות לכשרונותיו הבולטים, רגש האחריות שלו ומסירותו והידע הטכני שרכש בבית ספר התיכון ובקיאותו בחשמל, מונה למכונאי מטוסי סילון, נשק פלוגתי ובוחן תחמושת.

בין חבריו ומפקדיו נודע כחייל מסור ואיש מקצוע מעולה, שהממונים המליצו עליו. לא אחת התנדב לבצע פעילות מיוחדת ולא חסך שינה מעיניו, על מנת להקל את מלאכתם של חבריו ליחידה.

אחרי שלוש שנים של שירות מסור, השתחרר מצה"ל בנובמבר 1966 ויצא לחיים האזרחיים. השתלם בקורס מנהלי עבודה בבית הספר "אורט טכניקום" והתקבל לעבודה במפעל א.ט.אם בהרצליה. תוך זמן קצר הצטיין כאיש מקצוע מעולה, התחבב על הסגל והעובדים ותוך זמן קצר התמנה לאחראי למחלקה שלמה ואחר כך מונה למנהל אחזקה במפעל.

בקיץ, ב- 21/6/1973, התחתן עם חברתו שושנה ובנה את ביתו בהרצליה. באפריל 1974 עמד לסיים את לימודיו הבלתי פוסקים ואז עמד לנסוע לאנגליה להשתלמות במקצועו. הנהלת המפעל בו עבד, קבעה מלגה שנתית בסך אלפיים לירות על שמו של עדי לתלמיד מצטיין באותו בית ספק "אורט" יד גיורא בהרצליה, בו למד.

ביוני 1967 לחם במלחמת ששת הימים בירושלים כאיש מילואים, רשם את שמו באותיות של זהב ודברי ימי האומה בשחרור ירושלים וחברון והקרבות הקשים ששינו את מהלך ההיסטוריה. במלחמה זאת מילא תפקיד מרכזי ואחראי ביותר בהיותו אחראי לאספקת הדלק והתחמושת ליחידות הלוחמות של חטיבתו. משפחת שאול עשתה מאמץ עליון במלחמת יום הכיפורים. שלושה מבניה היו מגויסים ולחמו בחזיתות שונות בניהם אדוארד ועובדיה. עדי עמד לצאת לשירות מילואים פעיל והמלחמה הקדימה את צאתו - מיד הצטרף ליחידתו, נשלח לחזית הדרום, למרות הכאבים העזים שתקפוהו בגבו. גם במלחמה זאת, כמו במלחמת ששת הימים, מילא תפקיד חשוב ואחראי בגדוד האספקה שסופח לאוגדה של אלוף אברהם אדן המכונה "ברן". במשך כל תקופת מלחמת יום הכיפורים, דאג לאספקה סדירה של תחמושת ומילא תפקידו יומם ולילה. מיום צאתו למלחמה ועד לפציעתו, כעשרה ימים אחרי הפסקת האש, עדי לא יצא לחופשה.

למשפחתו נודע ביום שבת אחה"צ, 3.11.1973, על פציעתו הקשה שקרתה ב-2/11, בפעילות מבצעית על גבעת חול, סמוך לכביש באזור כברית, בדרך לסואץ, כשנפגע ע"י ג'יפ שסטה מדרכו, פגע בגבעה ופצע חמישה חיילים ובניהם עדי.

למעלה משבועיים שהה בבית החולים, עבר ניתוחים רבים, אולם כל מאמצי הרופאים להציל את חייו עלו בתוהו ובתאריך 18/11/1973 נפטר והובא למנוחת עולמים בבית הקברות הצבאי בקרית שאול. עדי השאיר אחריו אישה, הורים, אחים ואחיות.



"כל החיים היו לפניו", אמר אחיו יורם.

משפחת שאול הנציחה את שמו בבית הספר "אוסישקין", בו למד, הוקם חדר זיכרון והמשפחה תרמה כספים וספרים.

בניית אתרים: