תפריט נגישות

סמל מיכאל תמרי ז"ל

מיכאל תמרי
בן 20 בנפלו
בן רחל ויואל
נולד בתימורים
בז' בטבת תשי"ג, 23/1/1953
שרת בחיל השריון
יחידה: חט' 14, גד' 184
התגייס ב-8.11.1971
נפל בקרב
בי"א בתשרי תשל"ד, 7/10/1973
במלחמת יום הכיפורים
מקום נפילה: החווה הסינית
באזור סיני ותעלת סואץ
מקום קבורה: תל אביב - קרית שאול
חלקה: 5, שורה: 2, קבר: 31.
הותיר: הורים, שני אחים ואחות

קורות חיים

סמל מיכאל תמרי נולד ב-23 בינואר 1953 בעפולה להוריו, יואל ורחל. בהיותו בן חמש נסעו הוריו לדרום אפריקה ושהו שם כשנתיים וחצי, אכן, התחיל את לימודיו בדרום אפריקה והמשיך בהם אחר שיבת הוריו לישראל בבית ספר "באר טוביה" באזור מושב תימורים שנוסד על ידי גרעין של עולים מדרום אפריקה. הוריו שהיו ממייסדי המקום, פרשו ממנו כעבור זמן ועברו לרמת השרון.

מיכאל המשיך את לימודיו בבית הספר "נוה מגן" ולאחר סיום לימודיו היסודיים פנה ללימודים בכפר הירוק ובבית הספר החקלאי המקיף בחולדה.



בתי הספר בכפר הירוק ובחולדה הטביעו בנפשו רוח של חלוציות בשל כך תיכנן עוד לפני גיוסו לצה"ל הצטרפות לקיבוץ אחר השיחרור.

ברוח זו של התנדבות הגיע לחיל השריון בשעה שגוייס באוגוסט 1971. הוצב בחטיבה הידועה שנשאה את מספר 14.

סיים קורס נהגי טאנקים.

כשלמד וכשסיים לימודיו לא עלה בדעתו איזה תפקיד היסטורי ממש עומדת חטיבתו למלא. בפרוץ המלחמה ביום הכיפורים, ב-6 באוקטובר 1973 צלחו כידוע כוחות שריון מצריים את תעלת סואץ במקומות אחדים בגזרות הצפונית והמרכזית. בשניים ממקומות הצליחה אף הקימו גשרים והמשיכו בהזרמת כוחות שריון לגדה המזרחית.

התפקיד שנועד לכוחות השריון והאויר של צה"ל היה בלימה בכל מקומות הפריצה. המצרים זרמו כארבה ממש ללא הרף, עשו מאמץ עליון, כדי להעמיק את החדירה וקרבות עזים התנהלו בכל המקומות בקרבת התעלה, הצטיינו במיוחד יחידות הקומנדו המצריות שנחתו בכמה מקומות, כדי לתקוף מתקנים עורפיים של צה"ל.

חטיבתו של מיכאל היתה החטיבה הסדירה שנפרשה לאורך התעלה ביום פרוץ המלחמה ועליה הוטל התפקיד ההיסטורי שהזכרנו - לעמוד מול האויב התוקף ולנסות לבלום את התקדמותו.

מחלקתו של מיכאל שמנתה שלושה טאנקים נקראה לנסות להדוף התקפה מצרית על מוצב שזכה לכינוי "טלוויזיה" במרכז הגיזרה.

מבין שלושת הטאנקים שנשלחו למשימה ההיסטורית היה זה דוקא הטאנק של מיכאל שהצליח להגיע אל המוצב.

ההישג היה עצום, אולם גם המחיר ששולם עבורו היה יקר למדי.

בעת ההסתערות בתנאים הקשים והבלתי נוחים לנו ביותר, לאחר שהטאנק הבודד פגע בחיילים רבים של האויב והצליח להשמיד רבים מהם, פגע טיל פגיעה ישירה בתא הנהג והרג את מיכאל במקום.

זה היה קצו המר של חייל מצטיין ואיש צוות מסור ונאמן. הוא היה גאה על הטאנק "שלו", הירבה להצטלם לידו ואף הזמין לביקור את הוריו ביחידה כדי שיוכל להראות להם את הכלי בו נהג. הוא היה מטובי נהגי הטאנקים בכל החיל והממונים עליו ציינו אותו כמופת למסירות ולידע מקצועי.

א.ק. מ"מ הטאנקים מתאר את הערב בו נפל מיכאל וכותב בין השאר:

הגענו ל"טלביזיה" ותפסנו עמדות מדרום לה. מיד זיהינו טורים של חיילים מצרים נעים. ירינו והשגנו פגיעות מצויינות.

המצרים ירדו למדרון אחורי ואנו נאלצנו לנוע ולתפוס עמדות מצפון ל"טלביזיה". לא היו שם עמדות כלל ופשוט עמדנו. טנק הגור היה ללא קשר-פנים ותוך כדי נסיון לעלות - נפגע מטיל והתלקח.

הסמ"ז, שהטנק שלו עמד תקוע בקירבת מקום כתוצאה מפגיעה במנוע, ניגש כדי לחלץ את צוות הטנק הבוער. כך נשארנו עם טנק אחד.

כשהגענו לשטח שמצפון ל"טלביזיה" הצטרפו אלינו שני נגמש"ים ויחד עמדנו וניהלנו אש. תוך כדי ירי היה לנו מעצור בתותח. התותחן בטנק, ניסה להתגבר על המעצור ופתאום הוא דיווח לי על בזוקאי מצרי השוכב כ-40 מטר לפני הטנק. זיהיתי אותו ומיד הסתערנו עליו. הוא ירה והחטיא. טען פצצה חדשה. עלינו עליו עם הזחל. אך מיד התברר לנו שישנם בשטח הרבה מאד חיילי אויב, שלא זיהינו אותם קודם.

בחילופי היריות נפגע הטנק שלנו מבזוקה בתא הנהג. הנהג נפצע בצורה אנושה. ניסינו לצודד ולהשתלט על הטנק, אך זה לא ניתן היה. נשארנו לכודים כשהטנק ממשיך בתנועה לכיוון מערב בתוך הכוח המצרי.

התותחן עבר מתא לתא הטען. הוא תיפעל את המקלע תוך כדי נסיעה. לאחר מספר שניות נפגענו מטיל שחדר לצריח. התחילה שריפה. התותחן נפגע מהטיל וניסה לקפוץ מהטנק. משכתי אותו פעמיים פנימה והוא נשכב בצריח.

הצלחנו, הטען ואני להתגבר על השריפה ולאחר מכן השתחלתי לתא הנהג. שכבתי על הנהג. ביד אחת סובבתי את ההגה לכיוון מזרח ובשניה - לחצתי על הגז:

לאחר מספר ק"מ שמעתי פיצוצים מכיוון הצריח. תחמושת קלה החלה מתפוצצת. מכיוון הצריח ראיתי להבה רצינית. עצרתי את הטנק. התותחן, בעזרת הטען. יצא מהצריח ושכב בחוץ על הטנק. נכנסנו, הטען ואני, לצריח והתחלנו לזרוק סרטי-פעולה וחפצים אחרים שבערו. לבסוף התגברנו והמשכנו בתנועה. הגענו לאוהל, שממנו אספתי את התותחן וחבריו כמה שעות קודם לכן. שם חיכה נגמ"ש החוליה. הוא פינה את הנפגעים לתאג"ד בטסה. השעה היתה, בערך, 7 בערב, מוצאי יום הכיפורים.

בניית אתרים: