תפריט נגישות

סמ"ר יגאל תמר (וליד) ז"ל

יגאל תמר
בן 24 בנפלו
בן לטיפה וסלים
נולד בעירק
בל' בכסלו תש"ט, 1/1/1949
התגורר ברמת השרון
שרת בחיל השריון
יחידה: ''עוצבת ''ראם''
התגייס ב-פבואר 1966
נפל בקרב
בט"ו בתשרי תשל"ד, 11/10/1973
במלחמת יום הכיפורים
מקום נפילה: חאן ארנבה
באזור רמת הגולן
מקום קבורה: תל אביב - קרית שאול
הותיר: אישה ובן,אם, אח ושש אחיות

קורות חיים

יגאל (וליד), בן לטיפה וסלים, נולד במוסול שבעיראק בשנת תש"ט (1949) ועלה ארצה עם משפחתו בשנת 1951. הוא למד בבית-הספר הדתי "אגודת ישראל" ובבית-הספר התיכון "השרון", ברמת השרון. יגאל היה תלמיד מצטיין, ברוך כשרונות ובעל תפיסה מהירה. בזכות הצטיינותו וחריצותו דילג על כיתה בבית-הספר היסודי, אך בגלל קשיי פרנסה נאלץ להפסיק את לימודיו לאחר שתי שנות לימוד בבית-הספר התיכון, כדי לשאת בעול כלכלת הבית. תחילה היה עוזר לצבע ואחרי-כן היה לעצמאי.

הוא אהב מאוד את עבודתו ונהנה ממעשי ידיו. ביום עמל קשה לפרנסת המשפחה ובערבים השתלם בקורס שרטוט בניין ב"טכניכון".

יגאל היה חברותי מאוד וקל להתיידד. חברו סיפר עליו: "הוא ידע לכרוך בתוכו תודעה יהודית ואידיאלים לאומיים. הוא היה איש נעים-שיחה, הגיוני ומבריק, אהוד ומקובל בכל חברה שהתרועע בה". הוא היה אדיב ומנומס, נענה לכל אדם בסבר פנים יפות, והיה מכניס אורחים למופת. תמיד מוכן היה לעזור לידידיו, אפילו היה הדבר כרוך באי-נוחות. טוב-לב היה, נדיב וידו רחבה.

יגאל גויס לצה"ל בתחילת פברואר 1966 והוצב לחיל השריון. לאחר הטירונות השתלם בקורס למקצועות טנק "סנטוריון". הוא היה חייל טוב, ממושמע, שקט ובעל כוח סבל רב. היו בו אומץ לב ודבקות למלא כל משימה שהוטלה עליו. על חלקו במלחמה בשנת 1967 הוענק לו "אות מלחמת ששת הימים". הוא השתתף במלחמת ההתשה בכל החזיתות - בסיני, בבקעת הירדן וברמת הגולן וכן נטל חלק בפעולות גמול רבות, במסגרת חטיבתו - חטיבה 7. בתעודת השחרור שלו מן השירות הצבאי הסדיר כתבו מפקדיו: "יגאל הוא חייל אחראי ומסור, בעל ידע מקצועי, ומוכן לשתף פעולה בכל עת".

יגאל רחש אהבה רבה ומסירות לבני משפחתו, היה בעל חרוץ ומסור לאשתו, שושנה, שנשא בשנת 1970 ואב אוהב לבנו הקטן, גור.

כשפרצה מלחמת יום-הכיפורים גויס יגאל ונשלח עם יחידתו לחזית ברמת הגולן.

ביום ט"ו בתשרי תשל"ד (11.10.1973) נצטוותה חטיבתו לכבוש את הכפר חאן-ארנבה. ליד הכפר נפגע הטנק שלו, מפקדו הועף ממנו מחמת ההדף העז ויגאל נפצע בידו. הוא לא גילה דבר לחבריו, ירד עם חברו מן הטנק שהחל לבעור, כדי לסייע למפקד שנפצע. בעוז רוח ובתושייה רבה גרר את מפקדו הפצוע אל עבר מחסה, כדי לגונן עליו שם ולחובשו. לפתע התפוצץ פגז בקרבת המחסה ויגאל נהרג במקום. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בקרית-שאול. השאיר אחריו אישה ובן, אם, אח ושש אחיות. לאחר נפלו הועלה לדרגת סמל-ראשון. המועצה המקומית של רמת השרון הוציאה לאור חוברת בשם "בנינו", לזכר בני המקום שנפלו במלחמה ויגאל בתוכם; חטיבתו הוציאה לאור ספר, "החטיבה במלחמת יום-הכיפורים" ובו דברים על הקרבות שניהלה ודברים לזכר אנשי החטיבה שנפלו בהם.

בניית אתרים: