תפריט נגישות

דוד וינברג ז"ל

דוד וינברג
בן 20 בנפלו
בן דבורה ומרדכי
נולד בכפר יחזקאל
בכ"ה באב תרפ"ז, 23/8/1927
התגורר ברמת השרון
שרת בפלמ"ח - חטיבת הראל
יחידה: הגדוד השישי - "ירושלים"
נפל בקרב
בי"ד בשבט תש"ח, 25/1/1948
במלחמת העצמאות
מקום נפילה: הקסטל
באזור ירושלים והסביבה
מקום קבורה: קרית ענבים

קורות חיים

בן דבורה ומרדכי, נולד ביום כ"ה באב תרפ"ז (23.8.1927) בכפר יחזקאל, דור שני למשפחה חלוצית ונין ונכד למשפחת רבנים ואנשי-שם. הוא התחנך ברמת השרון, אליה עברו הוריו,שנמנו עם מייסדי המקום וראשוני חקלאיו. דויד היה אחד ממייסדי סניף "הנוער העובד" ברמת השרון ונשא בעול פעולתו התרבותית. עוד בהיותו תלמיד כיתה ח' של בית-הספר העממי הצטרף לגדנ"ע אחר-כך נמנה עם החי"ש בנפת השרון. הוא סיים בהצלחה את בית-הספר העממי ונתקבל לבית-הספר "תיכון חדש" בתל-אביב.

בהיותו תלמיד הכיתה השמינית התנדב לבריגדה היהודית ויצא איתה לאירופה. פעל רבות במחנות הנידחים ובשובו לארץ עשה למען עלייתה של שארית הפליטה.

אחרי ששוחרר מהצבא הבריטינתקבל לטכניון העברי בחיפה, אך למד בו פחות משנה כיוון שנענה לקריאת מצפונו והצטרף לפלמ"ח. עם פרוץ קרבות מלחמת-העצמאות נשלח לירושלים והיה בין מלווי השיירות בדרך בין ים-המלח לירושלים. היה אמיץ ועשוי לבלי חת, בין ראשוני המתנדבים לכל פעולה נועזת. ביום 25.1.1948 יצאה מחלקת פלמ"ח לאבטח מעבר שיירה באזור הקסטל. דוד, שהזדמן למקום, הצטרף ללוחמים. המחלקה נתקלה בתגבורת אויב שבאה מבית סוריק ובקרב שהתפתח נפל, ביום י"ד בשבט תש"ח (25.1.1948).

מפקד המחלקה שלו כותב עליו: "כמעיין חתום היה ורק למעטים גילה ועירטל את נפשו הצמאה ליופי, לצדק, ליושר. חלם על עולם יפה יותר, מוסרי יותר ואנושי יותר, אולם ידע כי בלי שחרור ארצו לא תושג משאת נפשו". כתלמיד בית-הספר העממי ניסה כוחו בכתיבת שירים, ועזבונו הספרותי, שרק חלק ממנו נשמר, מעיד על מקוריות ורגש. באחד משיריו האחרונים כתב: "לא לי הם ארחי ורבעי, לא אני נוטר את כרמי, כי מכור אנכי לעמי".

בדברי הספד לזכרו נכתב: אין אני מתאר לעצמי את דוד ברגעיו האחרונים, אלא שבת צחוק קורנת שופעת מעיניו ושפתיו דובבות: "אכן, נתתי את הכל, ומה עוד ממני ידרש?".

הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בקרית ענבים.

בניית אתרים: