רב"ט ישראל קרן-צבי (הירשנהורן) ז"ל

קורות חיים

נולד בראשון ביוני 1927 ברמת השרון להוריו שפרה ומשה הירשהורן. למד בבית הספר המקומי ונרתם לעזרה לפרנסת משפחתו, אנשי עבודה ועמל. היה פעיל במסגרת "הנוער העובד".

ישראל התעניין ב"הגנה" ובבעיותיה מאז ימי הילדות והפעולות הבטחוניות ברמת השרון משכו את תשומת לבו מאז ומתמיד. באחד הימים, כשהבריטים הטילו מצור על שפיים והצופרים הזעיקו את ישובי הסביבה לעזרה, היה בין הראשונים שרץ דרך השדות באמצע ארוחת הבוקר למקום הפורענות.

כשהתבגר נעשה רציני וסגור בתוך עצמו. באחד הימים לא בא לעבודה אצל אחד מחקלאי המקום ולאחר מכן גילה לו את סיבת העדרותו: "התנדבתי ל"פלמ"ח. איני יכול לשבת בשלווה בבית, בשעה שהישוב נאבק על קיומו" - אמר והוסיף לספר שצר לו על הוריו הזקנים, העמלים קשה לקיומם, אבל איזה צו פנימי אומר לו שהגיע תורו להשתתף בפועל וביקש את החקלאי, אצלו עבד, שיבין לרוחו. הנני מאושר בעצם אמר לחקלאי, והביע את התקווה שאם כי נדרש ממנו הרבה מאד, כמו מן המבוגרים ממנו, הוא יחזיק מעמד והעיקר - ירכוש לו חברים נהדרים.

בתקופה מסוימת התנגדו ההורים וכן המורים להשתייכותם של הילדים בגיל ביה"ס לארגוני נוער. הוא היה בין הנאבקים על זכות ההגדרה העצמית של הילדים. בכליון עיניים ציפה ליום, בו יסיים את חוק לימודיו בבית הספר, כי אז ישיג את מירב מאוויו, את הרשות להסתפח לתנועת נוער ואת הזכות להמנות עם מגיני ישראל.

היה בין ראשוני בני המושבה שהתנדב ל"פלמ"ח" ולאחר תקופת אימונים קצרה הועבר עם יחידתו במסגרת חטיבת "הראל" לסביבות ירושלים והשתתף בקרבות סביב שער הגיא כמפקד כיתה.

באחד הלילות הוטל על כתתו לפעול נגד כפר המרצחים דיר-איוב. היחידה קרבה עד גבולות הכפר וכבר ניתנה הפקודה להוציא את הניצרות מן הרימונים כאשר ברגע האחרון, ניתנה פקודה נגדית - לסגת מן המקום בלי לפעול. הבחורים נסוגו כשבידיהם רימונם דרוכים ללא ניצרות. הדרך לבסיס היתה רחוקה וניתנה הוראה להטיל את הרימונים ללא כל מטרה, כדי להציל את נושאיהם.

היחיד שלא קיים את ההוראה, בה היו תלויים חיים ומוות - סיפרו עליו חבריו לפעולה - היה ישראל. הוא חס על הרימון והביאו חזרה לבסיס…

דומה שיש בסיפור גבורה מופלא זה לא מעט, המעיד על אישיותו של ישראל.

בדצמבר 1947 נשלח עם יחידתו לגוש עציון. הוא היה בין לוחמי השיירה בנבי דניאל. בדרך נס ממש הצליח לצאת מפורץ המחסומים של השיירה שתי דקות לפני שהתפוצץ על האנשים שבתוכו. כך הגיע ברגל אל גוש עציון כשהוא נאלץ לנהל קרב פנים אל פנים עם הערבים שרדפו אחריו והצליח להרוג שניים מהם. ישראל נשאר בין אחרוני הלוחמים בגוש עציון ואם כי הגיע תורו לטוס לחופשה לתל-אביב, העדיף להשאר במקום, כדי לחזק את ההגנה על הגוש.

חבריו מספרים כי ביום ה-13במאי 1948 הוא היום האחרון לקרבות הגוש, שכב ישראל פצוע בחדר החולים, אך בהתחולל קרב מר בכפר, קפץ ממיטתו ופרץ החוצה, כדי לבוא לעזרת הלוחמים. עף סף בית החולים נפגע מצרור ונפל חלל.

הובא לקבורה בהר הרצל ב-17.11.1949. היה חלל ללא חת והומלץ עליו בשעתו להעניק לו את "אות הגבורה".