תפריט נגישות

רס"ן אפרים מגן ז"ל

אפרים מגן
בן 32 בנפלו
בן עזיזה ומנשה
נולד בעירק - בצרה
בכ"ד באדר תרצ"ט, 15/3/1939
שרת בחיל האויר
יחידה: טייסת 120
התגייס ב-פברואר 1959
נפל בפעילות מבצעית
בכ"ז באלול תשל"א, 17/9/1971
מקום נפילה: דוור-סואר
באזור סיני ותעלת סואץ
מקום קבורה: חיפה
הותיר: אישה - נלה, שני בנים - שמוליק וירון, הורים, שש אחיות ואח

קורות חיים

בן עזיזה ומנשה, נולד ביום כ"ד באדר תרצ"ט (15.3.1939) בבצרה שבעיראק.

כששמע על הקמת מדינת ישראל, החליט לעזוב את עיראק, לקח מעט בגדים וצידה, השאיר מכתב להוריו, והצטרף לקבוצת ילדים-נערים שיצאו ממש ברגל לישראל.

הם "גנבו" את גבול עיראק לפרס (אירן) והגיעו לטהרן, שם מצאו את פעילי העלייה שהטיסו אותם לישראל.

עם הגעתו נשלח אפרים עם קבוצה של כחמישים נערים ונערות לקיבוץ רמת יוחנן, שקיבל קבוצות של "עליית הנוער", לאחר מיונם במחנה המעבר. בקבוצת "ילדי השיקמים" הוא נחשב לילד חרוץ ודומיננטי, שהיה מעוניין להגיע להישגים ולא הצטרף להתחמקויות מהלימודים או מהעבודה.

בתחילת תקופת ה"תיכון", עלו הוריו ארצה (1951) והוא שמח לחזור "הביתה" לדירתם בעין-הים שבחיפה, ונרשם לתיכון מקצועי "בסמ"ת" ובחר במגמת האלקטרוניקה. ב"בסמ"ת" אפרים פרח והתפתח במגוון תחומים, מהרחבת הבנתו הטבעית במקצועות הריאליים, לגילוי ואהבת המקצועות ההומאניים וחקירתם (תוך התמקצעות בשירי ארץ ישראל).

בשנת 1959 אפרים התגייס לצה"ל ובחר בטיס, דבר שהיה ברור לו כבר שנים קודם, כשבחר להצטרף לגדנ"ע אוויר, שם בילה את שעות אחרי הצהריים בנעוריו, וידע שדרכו לטיס נסללה.

בקורס טיס אפרים הצטיין ביכולת הלמידה העיונית. אחד מחבריו בקורס אף טען שאפרים היה המורה הפרטי של כמה מחבריו לקורס ושבלעדיו לא היה שום סיכוי שיצליחו להתגבר על "מצוקת" המקצועות הריאליים. בסיומו של הקורס אפרים נשלח ל"קלה" - אכזבה גדולה עבורו, שהביאה אותו בסופו של דבר להשתחרר עם תום חובת החתימה, ולחפש את דרכו באזרחות.

הדרך לא היתה קלה, הציפיות שלו מעצמו היו גדולות, האפשרויות בחוץ היו מוגבלות לדעתו, ולחצים מצד הצבא לחזור לשירות, ומצד ה"שו-שו" להתכוון לשירות מסוג זה, גרמו לו לבחירות מינוריות, כמו קורס מורי דרך, שאמנם התחבר אצלו לאהבת הטיולים בארץ, אך לא היה מספק. בתקופה זאת התחבר למצלמה ומאוחר יותר למסרטה שבהן תיעד את "ארץ ישראל שלו". לשמוע אותו מתאר טיול במקביל לתמונות שהציג היתה חוויה בפני עצמה. אהבה נוספת היתה לו שנרכשה בסתר, המוסיקה הקלאסית, ואוסף התקליטים שיצר לעצמו רק מעידים על איכות טעמו.

לפני מלחמת ששת הימים חזר בעקבות לחצים מתמידים לחיל האוויר עם הבטחה לעבור לטייסת תובלה. רצינותו ויכולתו (ומחברות קורס ההסבה המסודרות) סללו את הדרך לטייסי "קלה" אחרים להגיע לטייסות תובלה והליקופטרים.

בספטמבר 1967, כחלק מ"עברנו בשלום" את המלחמה, החליטו נלה ואפרים להתחתן, ונולדו להם שני בנים, שמוליק וירון, שלא זכו כמעט להנות מאהבתו הרבה לילדים, שתוארה על ידי אחייניו הרבים כחגיגה אמיתית.

בערב כ"ז באלול תשל"א (17.9.1971), ערב ראש השנה, יצא מטוס "סטרטוקרוזר" למשימת צילום בסיני, (המצרים כנראה "סגרו חשבון" על הפלת "סוחוי" מצרי מספר ימים קודם). אפרים היה קברניט ב"סטרטו" שהיה למאכולת אש במארב טילים כפי שנכתב ב"הארץ", באותה כתבה צוטט משה דיין שאמר במהדורת החדשות בטלוויזיה: "...מטוס אחד שהופל לא משנה את סיכויי המלחמה ולא את מאזן הכוחות...".

שבעה צעירים שחייהם נגדעו באיבם, שבע משפחות שחרב עולמן עם הילקח היקר להן מכל, ילדים שלא זכו להכיר את אבותיהם:

רס"ן אפרים מגן, רס"ן זאב עופר, סרן עמוס גיא, סרן יורם חייט, סרן אליאב ענבל, רס"ר יצחק טמיר ורב"ט דוד שרי ניסו וודאי להציל עצמם מהמטוס הפגוע הצולל מטה בשמי סיני, אך לא יכלו לעוצמות הטילים שרמסו את חייהם באחת...

אפרים הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בחיפה והוא בן שלושים-ושתיים. הותיר אחריו אישה ושני בנים, הורים, שש אחיות ואח.

בניית אתרים: