אלבום תמונות
נעמי שמר, ידידת המשפחה, חיברה את השיר לזכרו של גיורא. השיר נולד בשיחות של נעמי עם הורי גיורא, ובעיקר עם האם - רות . אבלך היא העלתה אותן על הכתב רק יותר מאוחר, משנתגבשו הדברים בראשה.
נעמי שמר אומרת: יש לי הרגשה של קרובן מצטבר. שואלים איפה המנהיגים שהיו צריכים להיות לנו, איפה האנשים הטובים ביותר, ושוכחים שהטובים ביותר נלקחים לנו... מעבר לגבול לא מעריכים את נפילת הפרט כמו אצלנו ... לא כך אצלנו... איזה ערך סגולי עצום יש לכל בחור ובחור אצלנו. בשיר מוזכרים טוביה ויחיעם, והכוונה לטוביה קושניר - בוטנאי מוכשר שגידל איריסים בחלקה נסיונית על הר הצופים ונהרג במלחמת השחרור. נעמי שמר זוכרת את שניהם בהערצה.
"בדמיוני מתקשרים גיורא וטוביה ויחיעם... הם כולם ביחד... כל הטובים מכל השנים... זהו הגורל הרודף אותנו במשך כל השנים, שהשושנים היפות נערפות בכל סתיו"
יש בשיר עצב מתמשך. תוגת העולם בגלל הסתיו הבא שוב ושוב עם סערותיו. השיר הוא על גיורא ועל עתידנו המשותף.
ה"אני" בשיר הוא של נעמי שמר ושל האם והאב והחבר'ה של גיורא. "אבל רק אם תקווה שליבה ינוח ממכאוביו כשתבוא לשכון עם בנה, רק הורים רוצים למות כדי להיות עם ילדיהם המתים".