דוד (דייב) נולד ב-17 באוגוסט 1974 בירושלים. הוא למד בבית הספר היסודי ברמת השרון ואחר כך המשיך בלימודיו בבית הספר התיכון המקצועי ע"ש מקס פיין בתל אביב.
דרכו של דוד במסגרת כוחות הבטחון החלה בשבת 1940 במסגרת החי"ש ומאוחר יותר בפלמ"ח.
במחצית מאי גוייס לצה"ל והוצה לחיל החימוש.
בתום מלחמת השחרור השתלם בקורס קצינים בסיסי של חיל החימוש ונתמנה להיות קצין אפסנאות בתחבורה.
דוד היה אדם חרוץ ופעלתן. הוא שנא את הבטלה ותמיד חיפש לעצמו עיסוק הוא התברך בזוג ידיים מיומנות וניתן בסבלנות ובהתמדה. בזכות ידיעותיו ונסיונו הטכני הצליח לשכלל מערכות מכניות ולפתור בעיות טכניות ואלקטרוניות מסובכות. אך עיקר התמחותו היה בתחום הקירור והאחסנה. הוא היה אדם אוהב חברה וידע להתחבב בקלות על אנשים חדשים. היה אהוב ומקובל על חבריו וידידיו בזכות מזגו הנעים, טוב ליבו ושמחת החיים שקיבנה בו. לחבריו היה נאמן ומסור, תמיד היה מוכן לסייע לכל אדם מידיעותיו ומנסיונו, תמיד היה מוכן לעזור לחבר בעצה או במעשה והכל ידעו שעל דוד אפשר לסמוך. הוא היה נדיב ורחב לב ונודע בהכנסת האורחים שלו ובחוש ההומור המפותח שלו. בכל דרכיו נהג בצניעות וענווה. אהב פשטות ורחק מברק חיצוני וראוותנות.
הוא היה בעל טוב לאשתו ואב מסור לילדיו. הוא אהב את משפחתו אהבה עזה ועשה הכל לעצמו למען לא תחסר דבר, ושאושר ושמחה ישררו במעונו.
את ילדיו חינך לאהבת הזולת והארץ. הוא עצמו היה מעורה בחיי המדינה ושאף לשנות ולשפר בה בתחום איכות החיים. את שירותו במסגרת כוחות הביטחון החל ב-1940 בחי"ש ובפלמ"ח ואחר כך בצה"ל במסגרת חיל החימוש. כקצין, נקרא לתקופות של שירות מילואים והיה מלא סיפוק על תרומתו לציא. לאחר מלחמת ששת הימים קיבל פטור מהשירות הצבאי בתוקף רתוק המפעל לשעת חירום שהיה אחד מעובדיו הבכירים, אך הוא סרב לקבלו ונאבק להחזרתו לשירות המילואים, לבסוף לאחר שפנה לשר הבטחון הוכתר מאבקו בהצלחה. כשפרצה מלחמת יום הכיפורים גויס והוצב בצפון סיני. המצרים הפציצו את המחנה בו שירת והוא אך בנס ניצל.
לאחר צליחת תעלת סואץ תבע ממפקדיו להציבו שם. בעת שירותו במחנה כספרית שבחיץ החקלאי, נתקף בצהבת סודאנית אך המשיך למלא את תפקידו עד שהושלם פינוי המחנה. אחר כך הושפז בבית החולים.
חודש וחצי נאבק במחלה עד אשר ביום 23 במרץ 1974 נפטר.
השאיר אחריו אישה, שני בנים ובת, נכדה, אח ושלוש אחיות.