אל"מ יהורם אוגר נולד בחיפה ב-25.9.1932 להוריו יעקב וחנה אונגר.
מהנדס חשמל במקצועו.
למד בבית הספר הריאלי העברי בחיפה.
לאחר מכן בביה"ס המקצועי בסמ"ת במגמת אלקטרוניקה, בוגר הטכניון העברי במגמת חשמל. התגייס לצה"ל ב-1952. לאחר סיום לימודיו בטכניון בשנת 1958, חזר לשרת בצה"ל. בצה"ל שרת עד יומו האחרון 23.12.1979 ג' בטבת תש"מ.
גר ברמת השרון, הניח אישה בן ושתי בנות.
יהורם נולד בתקופה של "טרם מדינה" חי גדל וספג בביתו את אוירת ארץ ישראל, ואהבה לארץ, מאבקים תנועות ומחתרות. אהבתו לארץ לנופיה ואנשיה היתה טבועה עמוק בדמו. יהורם היה אדם של חברה, האוהב ומוכן לעזור לזולת. יוצר קשר עם כל אדם באשר הוא אדם, נאמן כן חברותי שמח ואוהב את החיים.
תכונותיו אלו עשוהו לחביב ואהוב על חבריו מפקדיו ופקודיו. הוא ידע ליצור סביבו יחס חמים ואנושי, והקרין על כל האנשים בסביבתו חן חביבות בכל המצבים ובכל הדרגים. רוחו הייתה תמיד טובה עליו ואהב לגרום שמחה לזולת.
עדות לכך הם חבריו הרבים עוד מי היותו חבר בתנועת ה"צופים" וב"צופי עם" בתקופות לימודיו, ובשנות שירותו בצה"ל.
יהורם החל את שרותו בצה"ל כמפעיל ביחידת המחשב הראשונה, והתמנה לאחראי על יחידה זו עוד בהיותו בשרות חובה. כשהשתחרר מהשרות הסדיר פנה ללימודים בטכניון. מיד עם תום לימודיו חזר לצה"ל. יהורם אהב את הצבא והמדינה ואהב את המדים. הוא היה מפקד אחראי, בעל יוזמה ותושיה, תפיסה מעולה וכושר מנהיגות מעולה. יהורם שרת בחיל החימוש מאוגוסט 1958 ועד ינואר 1963 (מש"א 7200) כראש מדור תכנון ופיקוח על הייצור.
בשנת 1971 עבר לאיזור המרכז והוא מתמנה לסגן מפקד הבסיס (מש"א 7100).
הוא נמנה עם הצוות המארגן והמתכנן את טנק ה"מרכבה".
תפקידו האחרון היה ראש מחלקת מתקנים ונהול במטכ"ל אג"א. במשך תקופת שרותו הצבאי עבר קורסים שונים, קורס קציני הספקה, קציני חימוש, קורס מפקדי פלוגות. קורס קציני חימוש מתקדם, וקורס פיקוד ומטה (פו"מ). בנוסף לתכונת אהבת האדם ושמחת החיים שבו יהורם גם גילה גבורה עילאית. אחד מהם הוא המאבק עםמחלה קשה. כאשר הוא עושה מאמץ עליון וזאת תוך כדי מילוי החובות המוטלים עליו. זו היתה מלחמה נגד אויב אכזר שאינו יודע רחם. המחלה הממארת שסימניה נתגלו בשרותו הצבאי בצה"ל. בכל זאת ואף על הכל המשיך לשרת ולמלא בנאמנות ובמסירות את כל תפקידיו מבלי שאף אחד יחוש במה שעובר עליו, ואף מעל ומעבר לנדרש ממנו, וכל זאת למרות הכאב והסבל - בזכות כח רצונו העצום.
עדות לכך הם דבריו של אלוף יוחנן גור ראש אג"א שנאמרו בספרו לו בעת שנחנך אולם הרצאות על שמו בבסיס החמוש שבו הוא שירת בראשית דרכו.
"יהורם היה חבר, יהורם היה לוחם ומעל לכל יהורם היה גיבור!!! וכך נזכור אותו". הוא לא השתמט משרות ועבודות קשות גם כשהיה כבר חולה מאוד.
יהורם היה בן 47 במותו.
אין ניחומים לאישה ולמשפחה. עומדים דוממים וכואבים ליד קברו. נזכור אותו כדוגמא ומופת.
אבד לנו בעל אב רע ולוחם.
נתן יהונתן
הדוק הדוק בלב הבכי,
גם הדוקים דפי הספר.
לא יפתחם. שלו אחי,
אתם הוא תם לכבות כאפר.
יבוא הרוח הכבד,
אט יעלעל, ישמע שמע
קולו הרם והאובד.
הוא יספר. ותם לגוע.
הוא יספר את כל חייו,
יערטלם אז תפר תפר
מסגור עיני על לחייו
דמעה תצנח אל תוך האפר.