על גשר הרפסודות, שהקים חיל ההנדסה, יכול רק טנק אחד לעבור. לוקחים "על החיים ועל המוות" ועברים. אתה עולה אט-אט, יורד ויוצא. הדרך נפרצה. בזה אחר זה עוברים החטיבות ומטות האוגדות. מטה האוגדה של אלוף אריק שרון יחד עם אלוף-משנה יעקב עקנין, מטה האוגדה של אלוף אברהם אדן עם אלוף-משנה חיים גרניט ומטה האוגדה של קלמו מגן עם מפקד הסיוע, אלוף-משנה יעקב ארז.
זוהי כבר מלחמה מסוג אחר לגמרי. מספר חיים גרניט: "בשלב זה היה האגד מחולק לשניים. חלקו הגדול נע בעקבות האוגדה, לפעמים במקביל ולפעמים לפני האוגדה, וחלקו נשאר בגדה המזרחית וסייע לאוגדה שלחמה בגדה המערבית. בשלב זה כלל הסיוע הארטילרי השמדת בסיסים של טילי קרקע-אויר (קראנו לטילים 'פרחים') והתגברות על כוחות שריון. וידאתי שהארטילריה תהיה תמיד בטווח השגה, ושתהיה אפשרות לרכז אותה בשעת הצורך. בכל פעם שהחטיבה פעלה מול התנגדות רצינית, רוכז כל האגד לעזרתה, והסיוע באופן זה היה יעיל מאוד. כדי לקיים את הסיוע הרצוף קידמתי את האגד בדילוגים, במקביל לחטיבות, כאשר תמיד נשארה רגל על הקרקע (כלומר: לפחות גדוד אחד לא זז ממקומו והיה מוכן לירות כל העת). בחלק מאותם דילוגים פרס האגד בשטחים, שהחטיבות טרם הגיעו אליהם, ועסק רק בטיהור בשטח האויב".
בעיית הבאת התחמושת לאדמת אפריקה הטרידה את כל הגדודים הארטילרים. מספר על כך חיים גרניט: "בשלב זה עמדה בפנינו בעיית הדחיפה של תחמושת התותחים. התגברתי על כך, כאשר סגן-מפקד האוגדה נתן הוראה לאפשר למשאיות-ענק עמוסות תחמושת לעבור את הגשרים. ואכן משאיות אלה הגיעו עמוסות לעייפה משדה התעופה לוד עד לקנים ממש. מה-21 באוקטובר הפעיל הקישור הארטילרי של האוגדה בנוסף לארטילריה 300 גיחות מטוסים ליום. פעולה זו איפשרה לאוגדה לנתק את הכבישים לקהיר ולכתר את הארמייה השלישית המפורסמת.לקראת הפסקת האש הספקתי להפעיל ארטילריה על העיר סואץ, ולאחר מכן יכולנו לראות את התוצאות המרשימות, שגרמו הפגזים שלנו".