עבדאללה הולך להציל את ירושלים
בליל 18-17 במאי, לאחר שהבריטים יצאו מירושלים, החל צבא ההצלה להפגיז את העיר בתותחים ובמרגמות. ואולם מלבד זה לא הצליחו הערבים בירושלים להחזיר לעצמם את מה שאיבדו במבצע קלשון. המאמץ העיקרי שלהם הופנה כלפי הרובע היהודי הנצור בעיר העתיקה. ואולם נראה שגם מאמץ זה עולה בתוהו. במסגרת מבצע קלשון פרצו כוחות ה"הגנה" לרובע היהודי בעיר העתיקה בירושלים דרך שער ציון. נדמה היה כי העיר העתיקה נופלת בידי היהודים. הלוחמים הערבים הבלתי-סדירים בירושלים החלו לזעוק לעזרה. שלושה ימים לאחר תחילת הפלישה נראה היה כי כל הצבאות הערביים הסתבכו וירושלים עומדת ליפול לידי היהודים. המצרים נכשלו בנירים וביד מרדכי, העיראקים בקבוצת גשר והסורים בצמח. רק הלגיון טרם נכנס למלחמה. החל לחץ של הסורים, המצרים והעיראקים על עבדאללה שיקל עליהם את הלחץ והוא התלבט אם לפלוש למדינה היהודית או ללכת על ירושלים. ב-17 במאי החליט עבדאללה להציל את ירושלים הערבית.
ב-19 בחודש הפנה גלאב פחה, מפקד הלגיון הירדני, את הלגיון לתוך העיר. היה זה בעיקר שיקולו של גלאב, שסבר כי הפעולה בירושלים לא תעכיר את יחסי בריטניה עם ארצות-הברית משום ששטח הפעולה בירושלים הינו מחוץ לשטח המדינה היהודית על-פי תוכנית החלוקה. למרות זאת, לאחר כניסת הלגיון ללחימה בירושלים הטילה בריטניה אמברגו על הלגיון וכמו כן החזירה את מקצת הקצינים הבריטים ששרתו בלגיון.
החלטתו של גלאב להטיל את הלגיון לקרב על ירושלים ולשגר את יתרת כוחו ללטרון כדי לחסום את הדרך לעיר ולבודד אותה ממרכז היישוב גרמה לכך שהלגיון, שהתכונן לפעולת שיטור בקרב אוכלוסייה ידידותית ברחבי הגדה המערבית, מצא את עצמו במקום זה מסובך במערכה כבדה בעיר ירושלים ובדרך אל העיר.
המלחמה על העיר
ב-19 במאי כבש הלגיון את שכונת שייח' ג'ראח ואת בית-הספר לשוטרים. ב-21 במאי הוא תקף את האוניברסיטה העברית ואת בית-החולים הדסה שעל הר הצופים ונהדף. הוא ניסה גם לפרוץ אל תוך העיר היהודית. טור ירדני משוריין ניסה ב-20 במאי לחדור לעיר החדשה בגיזרת בתי מנדלבוים, בית ישראל ורחוב שמואל הנביא ונוטרדם. הוא נהדף על-ידי לוחמי ה"הגנה" ונסוג לאחור. בניסיון פריצה שני בימים 25-24 במאי, ארבעה ימים לאחר-מכן, נעצרו התוקפים באזור מנזר נוטרדאם, כאשר הטילו המגינים בקבוקי מולוטוב על משוריין והעלו אותו באש. הסתערות החי"ר הירדני במקום זה נהדפה אף היא.
מפקד הלגיון בירושלים היה מפקד החטיבה הרביעית אל ג'ונדי והוא פעל במשותף עם המפקד העיראקי פאדל בכ, שעמד בראש הבלתי-סדירים שלחמו בעיר מאז חודש מרס. כוח הלגיון בירושלים היה בגודל שלושה גדודים. ב-19 בחודש הגיע הלגיון גם ללטרון ונערך בה. שאלת פריצת הדרך קיבלה עתה משמעות שונה לגמרי מאשר בימים שמיד לאחר הפלישה, כאשר במשלטי לטרון החזיקו כוחות מאסף של "צבא ההצלה".