כותב חברו לנשק, בני אפפל:
בעת הקרבות דאגתי וחששתי לו. הכרתי בתעוזתו, בעוז רוחו וברצונו לחיות ובהיותו מוכן לכל פקודה. לא הייתי מפקדו, אולם בהיותי מפקד, יודע אני שאדם כמו אבי אינו יכול שלא להיות לוחם מעולה ובו, באבי, נתגלה האדם - הלוחם, שכן לעיתים כה רחוקות מוצא אתה שילוב כה מעולה. הוא שירת בצה"ל עשרה חודשים בלבד. במשך כל הזמן הרבה לספר בשבח השריון, בכח עוצמתו ובכח האש שלו. חבריו מספרים שהיה תמיד הרוח החיה והמעודדת ברגע שכולם "נשברים". אליאב האמין בטנק ואהב אותו, אולם הלה בגד בו. הוא מצא את מותו בקרבות הבלימה הקשיים ליד החרמונית ב- 9 באוקטובר 1973 (י"ג בתשרי תשל"ד).
המ"פ שלו סיפר על רגעיו האחרונים:
מרגע שיצאנו לקרבות התופת לא נפלה רוחו. היו רגעים קשים מאוד. רבים מחבריו נפלו, אחרים איבדו את קור רוחם, אך לא כן אליאב. הוא היה ער ודרוך עד לירי האחרון. הוא הצליח לפגוע בטנק סורי מאיים ומסתער. באותו רגע בא מן הצד האחר טנק שני ופגע בו. כך נפל…
מפקד היחידה, סגן אלוף יוסף אלדר כתב למשפחה:
רב"ט אליאב סנדלר נפל במערכה בעת מילוי תפקידו בקרב הבלימה ברמת הגולן. בנכם ז"ל שירת ביחידת שריון. היה חיל טוב, הצטיין במקצועו, מקובל ואהוב על חבריו.