סמיט בן אבשלום וחוה, נולד ביום ד' בשבט תשי"א (11.1.1951) בקיבוץ כפר גלעדי. למד בבית הספר היסודי בנוה-מגן ובבית הספר התיכון עירוני א' בתל אביב. למאיר היה חוש אסתטי מפותח, מוח חריף ותבונה כשל אדם מבוגר. הוא היה נער חביב ובעל חוש הומור ולהוריו היה בן מסור מאין כמוהו והוכיח זאת בימי המשבר שירד על המשפחה. מאיר היה יד ימינו של אביו ולא חסך כל מאמץ כדי לסייע לו. היה לו יחס מיוחד למקצועות הסטטיסטיקה והפסיכולוגיה, וראה את עתידו באחד משני תחומים אלה.
מאיר גויס לצה"ל באוגוסט 1969 והוצב לחיל השריון. בבית-הספר לשריון היה חניך מצטיין בלימודי התיאוריה, ופעל רבות כדי להתמחות בעבודה מעשית. במרץ ובלהט גדול עשה את העבודה בטנק ולבסוף נעשה נהג טנק מצוין ואיש מקצוע מושלם. הוא הוכיח זאת בשעה ששירת ביחידה מבצעית בקו התעלה, כאשר טיפל בטנק שלו במסירות ובמומחיות רבה. בתרגיל האש הראשון שהשתתף בו מילא את תפקידו היטב וזכה לשבחים מפי מפקדיו. בימי חייו הקצרים היה בן יקר, תלמיד מסור, חבר אהוב וחייל נאמן אשר עיקר חייו היה עשיית המוטל עליו מתוך הכרה פנימית.
ביום ו' בניסן תש"ל (12.4.1970), שישה חדשים בלבד לאחר גיוסו, נפל באזור תעלת סואץ. הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי קרית שאול. חבריו הוציאו לאור לזכרו חוברת הנושאת את השם "מאיר"; חוברת בשם "שיטות חינוך וטיפול בבית הספר לילדים קשי-הסתגלות" עובדה ע"י אביו ועמיתיו והוקדשה לזכרו; בבית הספר "ברושים", שם עובד האב כפסיכולוג ראשי נפתח חדר אמנות ותרבות, שחלק ניכר מציודו נתרם לזכרו של מאיר על-ידי בני המשפחה בארץ; ידידי המשפחה בארה"ב אספו סכום כסף להקמת קרן מילגה לזכרו, לתואר שני במחקר בחינוך מעשי, הניתן באוניברסיטת תל-אביב; לפי החלטת ועדת השמות של עירית תל-אביב נקראים המועדונים של השירות הפסיכולוגי חינוכי שבהנהלת אביו, על שמו של מאיר ז"ל.