סמ"ר שלמה סלמן טבח ז"ל

שלומי טבח נולד בביה"ח בכפר סבא ב-11 בנובמבר 1968, להוריו צביה ואברהם, שעלו ארצה שנת 1951 עם העליה הגדולה, נקלטו במעברות הקליטה של אותם הימים, נישאו בשנת 1961 ועברו להתגורר ברמת השרון - בה נולדו ילדיהם, הבכורה תבלח"א נאווה והצעיר שלומי ז"ל.
צביה התקשתה בשמירת הריונות ושני ילדיה נולדו לאחר מאמצים מיוחדים. השמחה שרתה במעונם כשהצליחו להביא לעולם בן ובת בריאים.
את חינוכו קיבל במוסדות החינוכיים של רמת השרון. המחנכים שהכירו אותו ציינו את אופיו הנוח, את רגישותו הרבה ואת הרצון הכנה לעזור ולתמוך.
גם בבית היה למקור גאווה להורים ולאחות בשל יכולתו הטובה להעניק הרבה חום, אהבה ובטחון.
כשנקרא לשירות בצה"ל הוא גויס לשריון. בהיותו בבסיס קליטה ומיון בחר ללא היסוס בחייל קרבי שבולט בעוצמת כח האש שלו - חייל השריון.
הוא עשה בחיל את המסלול הנדרש מבלי שהתלונן או "קיטר" על הקשיים, וכך עלה בסולם התפקידים עד לדרגת מפקד טנק. מסירותו לתפקידו באה לידי ביטוי כאשר בחופשותיו, הוא היה ממהר לחפש ולקנות אביזרים היכולים להקל על התיפקוד בטנק, לו ולחניכיו, ולא רק את הטנק צייר אלה גם את החדר בבסיס השריון אליו היה שייך. מעולם לא התלונן בבית על קשיים, אימונים מפרכים, תמיד היה אופטימי, מרגיע ומעודד.
הוא מצא את מותו בתאריך 16.10.89 - 9 חודשים לפני שחרורו ושבועיים לפני יום הולדתו ה-21.
הם היו בתרגיל משולב במשך שבוע ימים, ביום האחרון לתרגיל, בהיותו בשיאו, הרגיש שהטנק שלו, על הצוות וחמישה חיילי חיל רגלים נוספים עומדים על סף תהום והטנק עשוי להתהפך, כמפקד טנק הספיק להעביר לצוות - "צוות היכון להתהפכות", אך הוא לא ביטח את עצמו, כנראה לא הספיק להאחז ואז הוא עף החוצה כשהטנק נופל עליו.
קשה להתבטא ולומד שצורת נפילתו כל כך מאפיינת את תכונותיו הטובות גם ברגעים האחרונים, ראה לנגד עיניו כמו תמיד את דאגתו לזולת...
וקשה האבדה מאוד להוריו שהיה להם בן יחיד, לאחותו ולחבריו.
כותבים חבריו:
"צפים ועולים זכרונות, אלפי שברירי שניות במחיצתך התמימות והיושר, דמותך השקטה.
אותן עיניים כוחות, חיוך בישני, כמהו בשקט לחופש.
עד הרגע האחרון מילאת את תפיקדך על הצד הטוב ביותר, למרות העייפות, למרות שלא הרגשת טוב, לא אמרת דבר.
ראית מולך מטרה שצריך לסיים, שאסור לרגע לערער על טיבה.
לא היה אחד שעבר לסדר היום, כל הגברים הזילו דמעה, התפללו שאין אמת בדבר, שאין אתה שם שוכב.
כל חבריך ואלה שהכירו אותך, לא שוכחים, מנסים למלא את החלל שהשארת למשפחתך, לחבריך.
מנסים להחיות זכרונות, לאסוף עוד תמונה, מנסים להמשיך את הדרך שלך.
אתה נצור עמוק בליבנו, תמיד תהיה אחד מאיתנו.
פלוגת להב שלך"