סמל משה הורביץ נולד בינואר 1946 בקבוצת רמת יוחנן להוריו הילדה וד"ר קורט רופא לפי מקצועו, אולם עבד שנים רבות בחקלאות במשק. 1952 החליט אביו לחזור לרפואה, השתלם ועבד במשקים שונים. בשנת 1958 עברה המשפחה לתל מונד ובשנת 1961 השתקעה ברמת השרון. משה למד בתיכון "השרון" וסיימו בשנת 1964. התגייס לצה"ל ואחר שחרורו למד בקורסים שונים למתכנתים ולמתכננים למחשבים אלקטרוניים שאורגנו על ידי משרד החינוך והתרבות בירושלים ולאחר שסיים בהצטיינות עבד באותו משרד בירושלים.
ה-19 באוקטובר 1973 היה יום חשוב במלחמת יום הכיפורים. התקפת הכוחות הישראליים נמשכה ברציפות מאז שעות הבוקר ממערב וממזרח לתעלת סואץ ובגזרה המרכזית. חוסלו סוללות רבות של טילים ושל ארטילריה. ההרגשה הכללית היתה שהחל המפנה הגדול בחזית הדרום. משה דיין הצהיר: רכשנו את היוזמה בחזית התעלה.
בסיכום קרבות היום נאמר: כוחותינו הרחיבו את ראש הגשר בגזרה המרכזית וחדרו לעומק שטח מצרים ממערב לתעלה כדי 25-20 ק"מ. האויב איבד ביום ההוא כשבעים טאנקים.
יקר היה המחיר שצה"ל שילם בעד הישגיו ביום ההוא. מחיר זה כלל גם את חייו של סמל משה הורביץ. מסיבות בריאות שרת בצה"ל בחיל האספקה ומילא את תפקידו החיוני על הצד היותר טוב בשעה שהוביל תחמושת ודלק ליחידות הלוחמות. המצרים המטירו ירי של קאטיושות לאזור הגשר בצפון האגם המר. בשל הירי הצפוף והמסוכן ביותר ירד משה מרכבו ביחד עם שני חבריו ליחידה, קצין וסמל. שלושתם מצאו מסתור בין השיחים ושלושתם נהרגו יחד מפגיעה ישירה של טיל שפגע בשיחים.
מפקד יחידתו, סגן אלוף נפתלי דגני כתב ב-18 בדצמבר 1973 להורים:
סמל משה הורביץ נפל במערכה בעת מילוי תפקידו.
משה ז"ל שירת ביחידתנו בתפקידים אחראיים, בהם למדנו להכירו ולכבדו.
במלחמת יום הכיפורים נטל חלק במשימות של אספקת תחמושת ודלק ליחידות הלוחמות.
במסגרת זו נפל.
בשמי ובשם כל חיילי היחידה הנני מביע את צערנו העמוק והננו משתתפים באבלכם בנפול משה ז"ל.
יגאל אלון, סגן ראש הממשלה ושר החינוך והתרבות שיגר להוריו ב-29 באוקטובר 1973 איגרת תנחומים בה נאמר בין השאר: הגיעתנו הבשורה, כי בנכם משה ז"ל נפל במלחמה להגנת העם והארץ. אמנם לא הכרתיו אישית, אך חבריו סיפרו לי על מסירותו ותרומתו הרבה לעבודה החשובה של המחלקה למיכון במשרדנו. בן יקר איבדתם ואנו איבדנו עובד מוכשר ואהוד. בשנות פעילותי הבטחונית והמדינית הכרתי באופן אישי אלפי הורים שכולים ומשפחות אבלות ויודע אני כי אין ניחומים על אבדן בן וכי כל מילותינו חסרות ישע מול אבל יחיד ומשפחה.
גם בשעה מרה זו, אולי תמצאו ניחומים מעט בהכרה, כי בנכם משה ז"ל נפל במלחמת קיום אכזרית, אשר נכפתה עלינו באחת הצודקות במלחמות שידעה האנושות - מלחמה על החיים ועל השלום. מי יתן ולא נדע עוד מלחמה ודאבה.
קבלו נא את השתתפותי בכאבכם העמוק.