אורי: "אני אורי. אני זכיתי לכינוי שכל אחד היה רוצה. אני אח של יוני פישמן. תמיד הייתי ותמיד אהיה. מי לא מכיר את יוני פישמן? הבחור החתיך עם העיניים הכחולות. המצחיק, הרגיש, האכפתי, המוסרי, האוהב, המקסים, היחיד ומיוחד במינו. כולם אוהבים את יוני. אחי הגדול ששומר עליי, שדואג לי ועוזר לי. האח הגדול הכי טוב, שיכול לעשות הכול, שתמיד אפשר לסמוך עליו. בן אוהב, אח תומך וחבר אמיתי. אחי הגדול שהיה מכריח אותי להחזיק לו בחגורה כשאנחנו הולכים ברחוב כדי שלא אלך לאיבוד, שהיה דואג שתמיד יהיה לי אוכל כשההורים בחו"ל, שהיה נותן תשובה לכל שאלה שרק הייתה לי, שהיה יושב איתי בחדר סתם, רק בשביל להיות ביחד. ... תמיד אומרים לי כמה שאני דומה ליוני, ובכל פעם אני מתמלא גאווה מחדש. כי אני אח של יוני פישמן. תמיד הייתי ותמיד אהיה. אני אוהב אותך, יוני."
אימא ואבא: "?'ועליך למות יונתן?... מה עגום / נתיב אדם בעולם הזועם! / על כולנו במחיר החיים לשלם / את מעט הדבש הטעום' (רחל המשוררת). צבעת את עולמנו בססגוניות שלך, ברעש המוזיקה, ביופייך, בחוכמתך ובפיקחותך, בעקרונותיך ובחלומותיך, בטוב ליבך, ביושרתך ובכנותך. היית לכולם חבר. אוהב ואהוב, עמוד תומך וסמן מוסרי וערכי. ורבים מספרים לנו סיפורים משעשעים, על משובות הנעורים שלך כמו גם סיפורים מדהימים על יושרך ועל טוב ליבך. כמה היית מנהיג, מוביל, מקרין מאישיותך לכל עבר, כמה היית חבר, יפה תואר ונפש."
חברו, אהוד: "אני מנסה ולא מצליח להוציא את התמונה האחרונה שלך מהראש. את החיוך האחרון. הסתכלת עליי, עם העיניים האמיתיות שלך, חייכת את חיוכך המיוחד ויצאת. ... המוזיקה, הטראנס, אשר מילא חלק כה ניכר מחייך. עשית בשביל זה כמעט הכול. עבדת כמו חמור, הזמנת, קנית, בנית, הדבקת, יצרת וחיפשת ללא הרף. הערצתי אותך על זה. הדהמת אותי במידת ההשקעה שלך. אז באמת הבנתי שזהו חלומך הגדול, לפחות כרגע..."
חברו, איתי: "... כמה שהבן אדם הזה מדהים וכמה כיף להיות בחברתו. ... זו הייתה זכות להיות חבר וקרוב שלו. העולם הפסיד אדם מדהים, חבר הכי טוב שיכול להיות, אוהד 'בית"ר' מושבע ואת תקליטן הטראנס הכי טוב בעולם."
חברו, אבי: "בשתי מילים: יוני פישמן. במילה אחת: אגדה. בלי מילים: החיוך. ביום שבו ראיתי את יוני בפעם האחרונה... יוני נתן לי חיבוק גדול ואוהב. היה משהו מיוחד מאוד ומלא רגש באוויר... ואחרי שיחה טיפוסית של שני אוהדי כדורגל, ברגע שלא אשכח אף פעם, יוני הביט בי כשעל פניו מרוח אותו חיוך גדול ומפורסם, ואמר לי: 'סלאמתק, אבי' ולחץ לי את היד."
חברו, רון: "החבר הכי טוב שהיה לי אי פעם עד שדרכינו התפצלו כשהגענו לתיכון. גדלנו ביחד והיו לנו תקופות מדהימות, וזה עדיין לא נתפס בראש... אני תמיד אזכור ואוהב אותך, אח יקר."
חברו, אושר: "עדיין קשה לי לעכל שאינך איתנו. דרכינו התפצלו עוד בימי התיכון, אבל אני לוקח אותך איתי בראשי לכל מקום. ... עברנו ילדות שלמה ביחד, גדלנו ביחד וראינו איך אישיות שלמה מתהווה עם השנים, מתקופה של שוטטות על רולר בליידס ברמת השרון, דרך החיזורים אחרי אסנת ונטע ביסודי; תקופת הג'אגלינג, רביצה בת שעות ב'ספורט כרמל' והנסיעות לג'אג של ריבה ורוּבֶן בשינקין בימי שישי. עשייה כה מרובה, וזיכרונות כל כך יפים. אני תוהה איך אדם כל כך יפה ועוצמתי, כל כך קיים, עם שמחת חיים כמו שלך איננו, ואף על פי שנוכחותך חסרה, היופי שלך, הכוח שלך, שמחת החיים שלך, היכולת שלך להפוך כל סיטואציה לקומדיה, עדיין מהווים לי השראה. אוהב ומתגעגע."
הילה: "אף פעם לא דיברתי איתו, אבל הייתי 'עוקבת' אחריו בהפסקות בית ספר. פשוט היה בו משהו מיוחד, מושך ויפה... עצוב ולא נתפס..."
נועם: "כמה שאני אוהבת אותך יוני..."
חברים מהיחידה מספרים על יוני:
מיכאל: "... כל רגע שהיה לי איתך היה מלווה בצחוק ובאהבה ובסיפורים... הייתה לך אישיות מדהימה ... הכי הערכתי ואהבתי את הכנות המוחלטת שלך..."
אור: "... וכל מה שנתת לי, וההרגשה שהייתה לי כשהייתי איתך... לתחושה הזאת אין הגדרה, אני פשוט מאוד אהבתי אותך, יותר מדי, ולכן אני מוגבל ביכולת שלי להביע את זה. מצטער. ניפגש."
זיו: "האיש והחיוך, האיש והמוזיקה, האיש והאושר, האיש ו'בית"ר'. האיש שכולם אוהבים והאיש שכולנו תמיד נאהב... זכיתי להיפרד מבן אדם מדהים שהעולם כולו לא זכה לראות, שאני גאה להגיד שהכרתי."
ליאור: "יוני לא היה מודע לעד כמה המקום שלו ביחידה היה מרכזי ומיוחד... אני אסיר תודה על הזכות שניתנה לי להכיר את יוני, אדם עם כישורים חברתיים יוצאי דופן שתמיד רצה לעשות טוב לכל מי שהיה בחברתו. אני מקווה שהאור הגדול שתמיד קרן סביב יוני ימשיך להאיר..."
איתי: "הדברים שאומרים על יוני הם דיבורים שאומרים על מלאכים, על אנשים שאף אחד לא באמת מכיר. אנשים שאור תמידי מקיף אותם. שחיוך אחד שלהם מחמם את כל הסובבים, ושאי אפשר שלא לאהוב אותם ולחייך בחזרה. אותם אנשים נדירים שיוני היה אחד מהם..."
אבי: "האיש, האגדה והמוזיקה!... תמיד תמיד תמיד היית מספר אחת. חבר חתיך שתמיד היה כיף לשבת איתו. שתמיד ידע להחמיא, והכי חשוב – לחייך, לחייך בלי סוף... כל מילה שהייתה יוצאת לך מהפה הופכת מקודשת..."
בת: "... וכמה אתה שווה בשבילי. תודה שהקשבת, בחור יפה תואר..."
שלום: "יוני, האחד והיחיד. אני כותב לך ומזיל דמעה. כל כך קשה לעכל שאדם כל כך חשוב איננו כאן איתנו. החיוך המקסים, הפינוק, התמיכה, האין-ספור אהבה שהענקת תחסר לכולנו, ובמיוחד לי..."
לי: "ג'וני, אני רוצה שכולם ידעו כמה שאהבתי אותך... האהבה שלי אליך רק גברה וגברה בכל יום יחד עם התלות שלי בעצות המדהימות שלך... תדע שהערצתי אותך, את הכנות, את הנחישות ואת העקרונות. אתה איש העקרונות, בלי פשרות... כל כך קשה לי, ג'וני. קשה שאי אפשר לתאר במילים...".