תפריט נגישות

סרן זיו משה ברגור ז"ל

קורות חיים מתוך ספר 'יזכור' בהוצאת משהב"ט


זיו נולד ביום כ"ח בסיוון תשל"ג (28.6.1973) ברמת-השרון, להוריו שרית ויונה והצטרף לאחותו איילת, אשר היתה כבר כמעט בת ארבע שנים ביום הולדתו. זיו למד בבתי-ספר ברמת-השרון: בבית-הספר היסודי 'גולן', בחטיבת-הביניים 'עלומים' ובבית-הספר התיכון ע"ש אלון, שם סיים בגרות במגמה פיזיקלית, לאחר שלמד שנה ראשונה במגמה מוסיקלית, בזכות היותו מנגן בגיטרה קלאסית. זיו תכנן להמשיך וללמוד נגינה על חליל צד, לאחר שיסיים את שירותו הצבאי.
בתקופת ילדותו ונעוריו, זיו היה חניך של תנועת הנוער העובד והלומד בעיר ועסק בהדרכה בשנות לימודיו בתיכון. זיו גילה עניין ואכפתיות בנושאים חברתיים וחינוכיים ושלח לשר החינוך והתרבות דאז, אמנון רובינשטיין, מכתב בו פרט את השגותיו על החינוך הערכי החילוני. הוא אהב לעסוק בספורט ולשחק כדורסל וכדורגל וגם בתקופת שירותו הצבאי, נהג בסופי השבוע החופשיים שלו לשחק כדורסל עם חבריו.
במהלך חייו הקצרים הספיק זיו להצטרף לנסיעותיה של המשפחה לחו"ל, במסגרת העבודה של אביו, ושהה תקופה של שנתיים בפיליפינים, טייל בקניה ובמספר מדינות באירופה.
בנובמבר 1991 התגייס זיו לצה"ל, לחטיבת הצנחנים. בשמונה עשרה שנותיו הראשונות בחייו, הוא הכשיר את עצמו, באופן בלתי מודע, לארבע וחצי שנותיו בצבא- טירונות, אימון מתקדם, קורס סמלים, קצונה, פיקוד על צוות זיו בפלח"יק, שתי תקופות שירות בלבנון ובסוף פיקוד על פלוגת מסלול בצנחנים.
לפי עדויות מפקדיו וחייליו היה זיו, למרות גילו הצעיר, מפקד מיוחד במינו, שילוב בלתי רגיל של מסירות, מקצוענות צבאית, אנושיות, צניעות ומעל לכל, מפקד-מחנך, שלא הכיר במושג "ראש קטן".
כל מה שעשה, נבע מאמונתו, שלא ניתנה לערעור, ש"אני ואתה נשנה את העולם", וזאת כתשובה לאלו שבחרו "לשבת על הגדר". (ציטוט מכתוביו).
זיו, שהיה המ"פ הצעיר בצנחנים, בזמן קבלתו את התפקיד, ראה את המשך דרכו בחיים בתחום החינוך. הוא היה מ"ילדי השמנת של רמת-השרון" אשר עבורו, כמו עבור חבריו וחברותיו הטובים, הציונות היתה עדיין ערך ולא עלבון. הוא היה טוטלי בהתמסרותו לאמונתו, לתפקידו, לפקודיו וחבריו, ואין דוגמא טובה יותר לכך מאשר ההתנסות בעת הפיגוע בצומת בית-ליד, כאשר הוא היה כל כולו נתון לפעולות החילוץ של חייליו שנפגעו, והוא לא טרח לידע את משפחתו, במשך ארבע שעות, על מצבו הוא, שהרי, כדבריו: "לא חשבתי עליכם בכלל, אלא על ההורים של החיילים שלי שנפלו ונפגעו".
מספר סא"ל אמיר, מג"ד הגדוד בו שירת זיו: "זוכר אני את קריאת 'הצפע' ו'לדחוף קדימה' של זיו במסדרי הבוקר, קריאות אשר 'יחזקו את גאוות היחידה והשייכות של החיילים' - על פי דבריו של זיו, את ריצות הבוקר הארוכות אשר יזם ואף ביצע עם פלוגתו ואת המחויבות העצומה וההשקעה בכל דקה. מחוייבות והשקעה אלו איפיינו את זיו בכל אשר הלך. השקעה זו בוצעה מתוך דחף פנימי אשר הושתת על דוגמא אישית, שהיוותה סמל בכל אשר עשה.
זיו שיתף אותי בלבטיו הרבים, אהב לשמוע, להתייעץ וללמוד מנסיונם של אחרים, אך לבסוף התעקש תמיד על שלו, על דרכו ועל סגנונו האישי והמיוחד, אשר בלט משאלותיו הישירות, ולעיתים אף המביכות, מביכות אך מעידות על הבנת המערכת הצבאית ואהבתה, תוך דאגה לשלמותה ותפקודה הראוי".
ארבעה חודשים לאחר מינויו כמ"פ, התבטא זיו על תפקידו: "אני מאד נהנה מן התפקיד, מהאנשים סביבי, מהחיילים שלי, אבל אני אינני בטוח שאני רוצה להיות מנהיג". על דבריו אלו התבטא המח"ט, בני גנץ, באומרו: "זיו הקפיד כל חייו בצבא שלא לעבור את סף השררה".
כחודשיים לפני יום הולדתו העשרים ושלוש, נפל זיו בעת מילוי תפקידו, ביום י"ד באייר תשנ"ו (3.5.1996), לאחר שהשלים במשך כל הלילה, תרגיל פלוגתי. הוא נהרג בתאונת דרכים, כאשר נהגו נרדם. לאחר נפילתו הועלה לדרגת סרן. הוא נטמן בבית-העלמין הצבאי בקרית-שאול. השאיר אחריו הורים ואחות.
זיו החל את שירותו בצנחנים בפלוגת מסלול, נובמבר 91, ונפל כאשר היה מפקד פלוגת מסלול, אוגוסט 95, גדוד צפע בחטיבת הצנחנים.
בניירותיו, שנמצאו לאחר מותו, נאמר על-ידו: "אינני נמצא בעולמינו על מנת לשמור על חיי, אלא על מנת להגן על נפש הזולת". כך הוא חי בשנים האחרונות וכך הוא נלקח מוקדם מדי.
שיר שכתב זיו לזכרו של סגן אודי אלגרלי שנפל בלבנון ב-6.7.1994 ושימש כסגנו, הולחן והוקלט ויצא על גבי תקליטור שהוקדש לזכרם של זיו ואודי. וכך כתב זיו לאודי: "סלח, מחל, כפר \ על שלא הגעתי מספיק מהר \ על שחטאתי לפניך בקלות ראש \ על שהתבוננתי אך לא הבנתי את החסד \ על שחטאתי לפניך בצרות עין \ על שנזקקת לי אך לא הייתי לך לעזר \ על שחטאתי לפניך בבלי דעת \ על שאתה הוא בין המתים ולא אני, אני ולא אחר \ על שחטאתי לפניך בשגגה.\ סליחה, שאני מבקש ממך, רק סליחה וכבר לא יכול לבקש יותר. \ מפקד, חבר".
אביו של אודי אלגרבלי מספר כי לאחר שקרא את השיר, הרהר בו רבות, לילות וימים ושאל את עצמו - מה עבר על זיו כדי שיכתוב מלים כאלו? מהיכן תעצומות הנפש האלו? "רק נפש טהורה, רק נשמה אצילה, מעולם האצילות יכולה ככה להתבטא, וככה לבטא את מה שעובר על קצין בחייו אשר נבצר ממנו להציל את חברו לנשק".
משפחתו הוציאה לאור את החוברת "בלעדיך", המאגדת שירים ודברים שנכתבו לזכרו ותצלומי עבודות פיסול שאחותו איילת הקדישה לו.
מתוך החוברת השיר "נפל במילוי תפקידו": "זיו" "נפל בעת מילוי תפקידו" / הוא לא נפל / הוא נשאר זקוף במיטתו / גם כשהכל כבר תם ונשלם / ליבו עוד הלם / כמו אל יווני הוא שכב / המיטה קטנה עליו / ואמר הצילו אותי עכשיו / אני רוצה להתעורר / גם אם כרגיל אני ישן כה חזק / מה תועלת בי / אם להצילו לא אוכל / ברגע האמת כשלתי, / לא עשיתי המוטל".
לזכרו של זיו נטעה חורשה ביער הקרן הקיימת לישראל.

בניית אתרים: