תפריט נגישות

סרן ניר פורז ז"ל

קורות חיים מתוך ספר יזכור


בן מתיה ומעוז. נולד ביום י"ט באייר תשל"א (14.5.1971) ברמת השרון. ניר גדל והתחנך בצל מורשתו המפוארת של אביו, ממנו התייתם בגיל שנתיים וחצי. מעוז פורז, טייס חיל האוויר, השתתף במבצעי גבורה רבים, נלחם בחוטפי מטוס "אל על" ביולי 1968 והיה שבוי באלג'יר. מעוז נפל במלחמת יום הכיפורים כשמטוס הסקייהוק שהטיס, ספג פגיעה ישירה של טיל מצרי, מעל תעלת סואץ. כבר מילדותו ניכר בניר כי הערכים אותם ינק נטמעו היטב בנפשו, וכי הוא בחר להמשיך בדרך בה הלך אביו - דרך הנתינה וההתנדבות, העמידה מול אתגרים ומסירות הנפש. ניר למד בבית-הספר היסודי "גולן" בשכונת מגוריו והמשיך לחטיבת הביניים "עלומים". הוא סיים את לימודיו בציונים גבוהים בתיכון "רוטברג", במגמת אלקטרוניקה ומחשבים. ניר גילה מעורבות פעילה בחיים החברתיים והחינוכיים, הקדיש מזמנו לספרייה הפדגוגית של בית-הספר ועל כך הוענקה לו תעודת הצטיינות במעמד של טקס סיום התיכון. מנהל התיכון סיפר: "תכונתו הבולטת של ניר היתה המנהיגות. כל מה שנגע בו הלך לו בקלות. היופי הפנימי שלו היה מדהים. בחור יפה תואר, חברותי, מפרגן ולא מתנשא, בעל רצון לעזור לחברים." ניר השתייך לתנועת "המחנות העולים" ופעיל היה בסניף רמת השרון. היה איש עקרונות
ובעל דעות מוצקות בתחומי החיים השונים ונהג להציב לעצמו יעדים ולהגשימם בזה אחר זה, תוך גילוי עקביות ונחישות. בזמנו הפנוי עבר בעבודות מזדמנות, ובכסף שהרוויח מימן לעצמו שיעורי נהיגה וקנה קטנוע.
בהיותו בכיתה י"ב החליט ניר לחשל את גופו ולהכין עצמו לקראת השירות הצבאי. הוא עבר קורס הכנה לצה"ל אצל המדריך יובל עילם ורכש ידע, כושר ומיומנות. בין השניים נוצרה מערכת יחסים הדוקה וקרובה, על אף פער הגילים. יובל וניר סיפקו זה לזה חיזוק ברוח הנתינה והעשייה. מועד הגיוס התקרב וניר, שביקש להמשיך
במקום בו הפסיק אביו, עבר מבדקי התאמה לקורס טיס והתקבל. כיתום צה"ל, דרושה היתה לו חתימת אמו, אך היא סירבה ולאחר מאמצים רבים הגיע עמה לפשרה: הוא יוכל להתנדב לכל יחידה אחרת בה ירצה לשרת, פרט לצוות אוויר. ניר החליט לנסות להתקבל לאחת מיחידות השדה המובחרות בצה"ל. באופן טבעי פנה אל "היחידה" -
הלא היא סיירת מטכ"ל, עבר את הגיבוש בהצלחה רבה והתקבל. גם שם ניסו מפקדיו להניאו מלממש את כוונתו, בהיותו בן שכול, אך ניר התעקש וכהרגלו - ניצח.
בתחילת חודש אוגוסט 1989 התגייס לצה"ל ושירת כסייר לוחם. בהמשך, יצא לקורס קצינים ובסיומו התמנה למפקד צוות. לאחר שלוש שנות שירות החובה שירת שנתיים נוספות בצבא הקבע והגיע לדרגת סרן. ניר השתתף בפעולות נועזות שפרטיהן אסורים לפרסום והצעיד את צוותו לעבר הצלחות רבות. את שירותו בסיירת הגדיר פעם באחד ממכתביו: "היכולת שלנו לבצע משימות שנראות כבלתי אפשריות". יכולת זו מימש בעצמו כלוחם והנחילה לחייליו. על הצלחתו יעידו דברים שכתב מפקד היחידה למשפחתו: "בפעילות היחידה אנו נדרשים ללא הרף להבחנה הקשה שבין קצה גבול יכולתנו לבין מה שפשוט בלתי אפשרי. קצינים ולוחמים כניר מאפשרים לנו, באומץ לבם ובקור רוחם, לפעול בגבול המגבלות, באיזורים בלתי ממופים ומאיימים, אך הכרחיים לבטחון ישראל". בניר היה שילוב נדיר של מפקד קשוח, הדורש מחייליו רמת ביצוע מושלמת ומקצוענות ללא רבב, המפגין רמה זו בעצמו, אך לא מוותר על יחסי קרבה וחברות. בזכות הקשר המיוחד הזה כונה "אבא ניר" והצליח לסחוף את חייליו לכל משימה ואתגר. אנשי הצוות שפעלו תחת פיקודו אמרו: "כפזמון חוזר שינסנו מותנינו ושעטנו אחריך, כאשר אנו שואבים ממך את הנחישות והתעוזה, ובעת ובעונה אחת גם את האיפוק וקור הרוח".
ניר ניחן בכושר הבעה מעולה. במהלך שירותו, כתב: "אני חש בצורך לא מוסבר להעביר את שעובר עלי ברגעים אלה אל פניו של הדף. על אף השאננות המובנת, כמובן, השוררת בקרב חבריי לצוות, ולבסיס בכלל, ישנם אי-אלו חששות, אמנם מוטמנים היטב, הגואים ועולים בי (ברגעים שלפני סגירת האור ושינה...) , אך, כאמור, לוחם עשוי ללא חת שכמותי - לא יירתע, לפחות לא במודע, לפחדים הקיימים בתת-המודע, מה לעשות?!..."
לאחר חמש שנות שירות עמד ניר לפני שחרורו מצה"ל. בהיותו בחופשת שחרור נקרא לשוב ליחידה ולעמוד בראש הצוות שקיבל את המשימה לחלץ את נחשון וקסמן, החייל שחמישה ימים קודם לכן נחטף בידי מחבלים. המדינה כולה עצרה את נשימתה כשנחשפה בתקשורת תמונתו של נחשון, השבוי בידי חוטפיו. לאחר חיפושים אינטנסיביים ועבודת מודיעין רחבת היקף של כל זרועות הביטחון, התגלה הבית בו הוחזק נחשון - בשולי הכפר ביר נבאללה מצפון לירושלים, לא הרחק משכונת מגוריו. המחבלים ניסו להפעיל סחטנות תוך הצבת אולטימטום. למרות הקושי העצום בפריצה לבית, בו מבוצרים שלושה מחבלים חמושים, החליטה ממשלת ישראל שלא להיכנע למחבלים ולנסות לשחרר את נחשון. זו גם היתה הגישה בה האמין מעוז פורז, אביו של ניר, שהיה עד לניסיון סחיטה של מחבלים, שחטפו מטוס "אל על" בו שימש כטייס משנה. על כך התחנך וחינך ניר, מרגע שלבש את מדי הסיירת.
ביום י' בחשוון תשנ"ה (14.10.1994) נפל ניר בקרב עם מחבלי החמאס. מפקד היחידה תיאר את מהלך הקרב: "ביום שישי, 14 באוקטובר 1994, פרץ כוח של היחידה לבית בו הוחזק נחשון וקסמן, במטרה לשחררו. ניר היה בעת הפריצה בראש הכוח, ושאר החיילים מהצוות שלו מיד אחריו. ניר הגיע במהירות לדלת החדר שבו הוחזק החטוף, וניסה לפרוץ פנימה ולהציל את חייו של נחשון. במהלך ניסיון זה נורה ונהרג, ועשרה מחייליו נפצעו. במהלך פעולה זו גילה אומץ לב ונחישות יוצאת דופן. ניר היווה דוגמה אישית והשרה מנהיגות וביטחון על החיילים בכוח, בנסיבות מסוכנות ודורשניות שאין למעלה מהן".
ניר הובא למנוחת עולמים בבית העלמין הצבאי בקרית שאול ונטמן לצד אביו. בן עשרים ושלוש היה בנופלו. הותיר אם ושתי אחיות - תמר ועמית.
על מנהיגותו ונחישותו הוענק לו, לאחר מותו, ציון לשבח מאת הרמטכ"ל אהוד ברק. בהנמקה לצל"ש, נכתב: "סרן ניר פורז ז"ל הוביל את הכוח הפורץ... תוך גילוי תעוזה, נחישות, דבקות במשימה ואומץ לב יוצאי דופן, עליהם שילם בחייו". עוד כתב הרמטכ"ל למשפחה: "ניר שירת כמפקד צוות לוחמים ביחידה מובחרת של צבא ההגנה לישראל. הוא היה קצין בעל אומץ לב מרשים ונחישות יוצאת דופן, בעל כושר מנהיגות טבעי, שיקול דעת, תבונה ואיפוק, ששימשו אותו עת הוביל חייליו לפעולות מבצעיות, שתרמו רבות לביטחון ישראל ולפעולה האחרונה בה נפל, כשהוא בראש אנשיו".
מפקד יחידתו של ניר כתב למשפחה: "מתחילת שירותו הצבאי הדגים ניר דבקות ונחרצות בלתי רגילים, אף באמות המידה הגבוהות של היחידה. ניר היה חייל למופת וקצין מצטיין. לאורך כל שירותו עמד ללא דופי בכל המשימות המורכבות והמסוכנות אשר הוטלו עליו... מתקופת היותו חייל בצוות, דרך שירות כמפקד צוות וכלה בפעילויות מבצעיות מסוכנות ומורכבות, התבלט ניר כבעל תעוזה, נחישות ובעת ובעונה אחת כבעל שיקול דעת ובגרות רבה. ניר הצטיין ביוזמה, דינמיות, ובנטייה מתמדת להגיע להישגים הטובים ביותר בעשייה הצבאית בה עסק. יחד עם זאת, היה ניר מפקד רגיש וקשוב לחייליו. לכל אורך דרכו הפיקודית, למרות לחצי הפעילות, לא הזניח ניר את החייל המתקשה או את החייל הנתון במצוקה... מותו מהווה פצע פתוח ביחידה שלא בקרוב יגליד".
העיתונות סיקרה בהרחבה את הקרב שהתחולל והביאה קווים לדמותו של ניר. בית-הספר היהודי בלימה, פרו, הנציח את זכרו במסגרת פרויקט הגמר של המחזור המסיים. ניר הונצח בספרים שהוציא לאור משרד הביטחון: "בעוז רוחם" - "עיטורי גבורה עוז ומופת" וכן בספר "הגבורה" של מיכאל בר-זוהר, שם נכתבו תולדות חייו ומותו על ידי ראש ממשלת ישראל, משפחתו של ניר הנציחה את זכרו באליפות ישראל בדואתלון, שנערך לזכרו כל שנה.
לאחר נפילתו קיבלה משפחתו של ניר מכתבים רבים מחברים, חיילים ומפקדים, שהעריצו אותו ושאבו מכוחו. אחד מהם כתב בשם חיילי "צוות ניר": "מביטים אנו זה בזה מבועתים, מלקקים את פצעינו ומסרבים להשלים. אך מעל לכל מתקשים להבין כיצד הפכנו באותו לילה ליתומים... לעתים היה נדמה שאתה מעין אח גדול, הנותן משוב לכל מעשינו ודואג לפרגן במידת הצורך, אך התחושה החזקה מכול, שקיננה בלבנו, היתה כאילו היינו בניך... אבא ניר, בכל משימה ומטלה שצצה, התנדבת להשתתף. מיד כינסת אותנו - ילדיך - והודעת לנו בעיניים בורקות ובחיוך ערמומי הנסוך על פניך, ואנחנו נסחפנו אחריך, חדורי אמונה."
אב של חבר כתב על ניר בספר "אנשים בחזית": "ניר תמיד היה מחויך, תמיד יחף - בדרך לחוף, למשחק כדורעף או לטיול ג'יפים קופצני ומאובק. יש מטרות צודקות. אין מטרות שמצדיקות אובדן כזה ובזבוז כזה. צערנו הוא על האפשר והיכול-להיות, שלא יתגשם, ואתו תחושת אי-נוחות על האנוכיות שבצער. הרי זה צערם של הנשארים, שנגזלה מהם ההנאה שבצפייה בניר - בהמשך דרכו, בהמשך הצלחתו והנאתו. המותר לנו להלין על אורו שנגרע מאתנו?".
בעזבונו של ניר התגלו כתבים רבים, הגיגים פילוסופיים ומחשבות, המעידים על תבונה, רגישות עמוקה ותעצומות נפש בתוך מסכת שירותו הסוערת ומלאת הסכנות. בקטע שנקרא "אני", כתב ניר: "אני חייב לעצמי את השלמות הנפשית, את אותה זו שבאמת באה במדרגות ההגנה שהקמתי לעצמי... אט, אט בשלב שבו אתה עלול למצוא את עצמך משולל כל תכלית. כאובד בלב לבו של יער גדול וחשוף פתאום. או אז אזדקק לריכוזם של הכלים והיכולות להעניק לעצמי, בעצמי מנווט דרכי בג'ונגל החיים האין סופיים, התשובות שהכנתי מבעוד מועד הן אלה שיעזרו לי לשוב ולהתייצב." "...לעתים אתה נדרש להתייצב אל מול מציאות לא מוכרת, הטומנת בתוכה שלל מרכיבים שאינם ניתנים לחיזוי וכמובן, כנגזר מכך - ייתכן ואף לא
'העזת' והגעת לספקולציות המכילות את אותם אלה המסתוריים כל כך, אך מכנה משותף אחד קיים תמיד לאורך אותן אפיזודות חולפות בחיים - הבחירה, או בצורה יותר מחולקת - חופש הבחירה... את האבסורד המשתלב במילים הללו יידעו חכמים ממני להסביר אך עם החיים - עם פשטותם וסיבוכם - אני צריך להתמודד."

בניית אתרים: