תפריט נגישות

רס"ן מעוז פורז פרוזובסקי ז"ל

מעוז פורז
בן 39 בנפלו
בן מלכה ומשה
נולד בפתח תקוה
בו' בחשוון תרצ"ה, 15/10/1934
התגורר ברמת השרון
שרת בחיל האויר
יחידה: טייסת 110
התגייס ב-נובמבר 1952
נפל בקרב
בכ"א בתשרי תשל"ד, 17/10/1973
במלחמת יום הכיפורים
מקום נפילה: אגם תמסח
באזור סיני ותעלת סואץ
מקום קבורה: תל אביב - קרית שאול
הותיר: אישה, שתי בנות ובן, אם ואח

קורות חיים

רב סרן מעוז פורז נולד ב-15 באוקטובר 1934 בפתח תקוה להוריו מלכה ומשה פורז (פורוזובסקי) שעלו ארצה כחלוצים בשנת 1931 מסלונים בפולין. בהיותם חניכי השומר הצעיר כוונו לקיבוץ "הסולל" ליד פתח תקוה. כעבור שנתיים עזבו את הקיבוץ וראש המשפחה הצטרף לקואופראטיב לעבודות בנין. בשנת 1936 היו בין מייסדי כפר סירקין. מעוז סיים שם בי"ס עממי והמשיך את לימודיו בפתח תקוה, שימש מדריך בקן השומר הצעיר. נכנס לבי"ס תיכון, אולם כעבור שנה עבר לבי"ס החקלאי כדורי בהר תבור. בשנת 1950 סיים את לימודיו ויוצא להדרכה חקלאית בישובי עולים. בשנת 1959 התחתן עם בחירת לבו, מתי. תושב רמת השרון מאז 1963. הניח אשה, שתי בנות ובן.

כשסיים את לימודיו בבית הספר החקלאי המפורסם "כדורי" מלאו לו שבע עשרה שנה וכבר אז רצה להתגייס לצה"ל, אולם הוריו סרבו לתת את הסכמתם לדבר וכך נאלץ לדחות את הדבר עד שמלאו לו שמונה עשרה. כבר בקורס הטירונים עורר את תשומת לבם של הממונים עליו והומלץ על ידם לקורס קצינים. הוא סרב להסתפק בכך ושאף ליותר מזה ונושא את עיניו לקורס שהוא אולי המבוקש ביותר בצה"ל - קורס טייס. בשל מצבו הגופני המושלם ובשל נטייתו הברורה לנושאים טכניים, הרי היה מומחה לכל כלי הרכב, החל מן האופניים, האופנוע, הטרקטורים השונים והג'יפ, נתקבל לקורס. המטוס קסם לו ממילא משחר ילדותו ושבה את דמיונו מאז ומתמיד. הוא לומד במסירות ובהתלהבות וזוכה להגשמת חלומו, מוכתר בשני כתרים בעת ובעונה אחת: כתר הקצינות וכתר כנפי הטייס. רק כעשרה אחוז זכו לכך: ששים נרשמו לקורס ורק שבעה בסך הכל הגיעו למטרה הנכספת.

הוא זכה להגשמת מאווייו. שנות שירות החובה חולפות ביעף והוא חותם על שרות קבע בצה"ל. הוא עולה מעלה נוספת בקאריירה שלו בשעה שמונה למדריך טייס. אחר שנות ההלכה באו שנות המעשה, היינו השתתפות בקרבות בפעולות מבצעיות.

במבצע קדש הוא מטיס מטוס בוכנה מסוג הרווארד, שנועד למעשה לאימונים בלבד, אולם הוא מעלה אותו לדרגת מפציץ ותוקף באמצעותו שיירות צבא האויב.

המסגרת הצבאית הנוקשה מתחילה לכבול את צעדיו וכשפג תוקף החוזה שלו, אינו מחדשו עוד וחוזר לאהבתו הראשונה - החקלאות. הוא חורש את אדמות הנגב בטרקטור. אלה ששיתפו עמו פעולה בצבא אינם שוכחים אותו בקלות ואינם מוכנים לוותר עליו. מפקדיו לשעבר מפצירים בו והוא חוזר כעבור ששה חדשים לחיל האויר. מוכנים ומזומנים לשמור לו על דרגתו, על הוותק שלו, כך נמשך המצב עד קיץ 1964.

אם כבר שירות בצה"ל, אזי לנצלו לשם השתלמות. כך עובר שלבים נוספים של השתלמות ולאחר מכן נתקבל כקצין ראשון בחברת התעופה הלאומית "אל על". גם כאן השתלמות בלתי פוסקת, אוסף ידע ונסיון, כדרכו בכל מקום ובכל דבר בו עסק. עובר קורס נוסף של קברניטים ומגיע גם כאן לשיא של טייס אזרחי - הטסת "הבואינג" הענקי.

מלחמת ששת הימים מוצאת אותו ואת רעיתו בטיול בספרד. הם חוזרים מיד ארצה ומעוז יוצא ישר משדה התעופה בלוד אל יחידתו. הוא עולה על מיראז' בהקדם האפשרי ואף ממריא לשדה הקרב, כדי לתרום את חלקו במאבק. לא לשווא היה בין הטייסים הראשונים שהטיסו את ה"מיראז'". יותר מזה - הוא נמנה על אותה קבוצה מצומצמת של בחירי טייסינו שהטיסו את המיראז'ים הראשונים לישראל. משמילא את תפקידו על הצד היותר טוב במלחמה, הוא חוזר לחיים האזרחיים.

למושב הקברניט ב"בואינג" של "אל על". ב-22 ביולי 1968 החלה תקופה חדשה בתולדות הטיסה האזרחית בשעה שהחלה חטיפת מטוסים על ידי המחבלים. המטוס הראשון שנחטף באותו יום היה בדרכו מרומא ללוד. מעוז ישב אז ליד הקברניט. מחבל פתח את דלת תא הטייס ואיים עליו באקדח. מעוז קם וגילה עוז רוח בלתי רגיל - התנגד למחבל. באותו רגע הגיע לתא מחבל שני אשר בראותו את המצב הכה בקת אקדוחו על ראשו של מעוז ופצעו.

כעבור חדשים אחדים ניצל מעוז שנית בשעה שנמצא שוב במטוס "אל על" שהותקף בשדה התעופה של אתונה על הקרקע.

בשנת 1973 מלאו לו 39 שנים ורבים מחבריו פסקו מלטוס מכיון שהגיעו ימי המלואים שלהם. מעוז דחה את שידולי בני משפחתו שיחדל לטוס. עם פרוץ "מלחמת יום הדין" עלה על "סקייהוק" ולחם בגבורה, גיחה אחר גיחה עד אשר נפל חלל בשדה הקרב של התעלה, ב-17 באוקטובר 1973, ביום האחד עשר של המלחמה. רק ב-28 בינואר 1974 הוחזרה גופתו של גיבור מלחמות זה משדה הקטל שבידי האויב והובא לקבר ישראל בקרית שאול.

גבור נפל במערכה.

בניית אתרים: