קובי, "מותך":
"לובשים את מדי האבן
עומדים תמיד בדום
המחלקה תעבור לנוח
היא לא הולכת לשום מקום
כשהם מתים
אנחנו זוכרים את מי שהם היו
אבל הכאב האמיתי הוא מי שלא יהיו
לא ייוולד להם אף פעם שום ילד
ולא ילמד ללכת ובעיקר ייפול
הם לא יודיעו שיגיעו ולא יודיעו שלא
ואל תשאירו להם שום דבר לאכול.
הם כבר לא ישקרו שהכל בסדר
מכל הגדוד רק הם לא יחזירו ציוד
הם לא צריכים את המכונית בשבת
כי אין שום סיכוי שילכו לאיבוד
כשהם מתים
אנחנו זוכרים את מי שהם היו
אבל הכאב האמיתי
הוא מי שלא יהיו".