אלבום תמונות
לשאול, חיה וגלעד
אני מכירה אתכם, אך אתם לא מכירים אותי
שמי הדס והייתי חיילת של עומרי
שנה וחצי שרתתי תחת פיקודו
והוא היה בשבילי עולם ומלואו
החברים אומרים לי להמשיך הלאה, להתגבר
שהצבא מאחורי ויתכן שבין כה לא הייתי רואה אותו יותר,
אך איך אפשר להפרד מבן אדם כה נערץ ואהוב
שכל מילה שיצאה מפיו - נראתה כדבר הכי חשוב,
כיצד אפשר להסתכל אחורה על השירות מבלי שיהיה מהול בכאב
כיצד אפשר להמשיך הלאה כשהאיש שהתנוסס על ראש דגלך לפתע עוזב?
צ'יטה היה מפקד מבריק ואיכותי
כשנזקקתי לו - הוא היה חבר, וכשצריך - סמכותי
הוא מאוד אהב ללמוד. והתנהג כילד נרגש
כאשר התגלה לו משהו חדש.
הוא היה רודף צדק ולא הסכים להתפשר
עד שהגיע למסקנה שהכל צודק והכל פייר.
הוא אף פעם לא אמר "לא", תמיד פירגן
ידע לתת ביקורת - בצורה הכי עדינה שתיתכן.
לפעמים היה מתנהג כמו ילד קטן
בטיולים היה עושה מלחמות בוץ ואוכל כל הזמן.
לעולם לא אשכח אותו, ולא אתן שישכחוהו חבריי
ובעתיד שיבוא, אספר עליו לילדיי -
לעולם לא יהיה לי דבר זה מובן
לעולם לא אוכל לעכל את גודל האובדן.
אני משתתפת בצערכם, קשה לתאר עד כמה -
צ'יטה היקר והאהוב, למה?! למה?!
הדס ישראלי