ישראל היה בן למשפחה מטופלת בילדים. בעודו ילד בן תשע נתיתם מאביו שנספה בתאונת עבודה בחיפה. המשפחה נאבקה קשה על קיומה. אולם ישראל הספיק בכל זאת לגמור את חוק לימודיו בבית הספר של כי"ח. הוא יצא לעבודה בעודנו נער צעיר ונשא בעול הבית, ובמרוצת הזמן היה למפרנסה העיקרי של המשפחה. מי שהכירו בבגרותו לא יכול לשער כלל כי שנות ילדותו ונערותו עברו עליו בתנאי-חיים שלא היה בהם שפע. הוא היה תמיר, רחב כתפים וחסון בגופו, בעל ידיעות, ער במחשבתו, נעים בהליכותיו, עליז ושופע חיים, סמל ודוגמא ל"נפש בריאה בגוף בריא".
כבן 18 היה בהכנסו לשרות חברת החשמל. הוא נקלט בעבודה במהרה, ללא חבלי הסתגלות, ונמנה עם הפועלים הטובים ביותר. כעבור שלוש שנות נסיון בעבודות רשת שונות, נשלח לעפולה להשגחה על הרשת.
לא עבר זמן רב וישראל התערה בעפולה והכה בה שורשים עמוקים, - בעבודה, בחייו הפרטיים ובחיי הציבור. בתקופת מלחמת העולם השניה, כשעובדים ותיקים של החברה בעפולה התגייסו לצבא, גדל חלקו של ישראל בנטל העבודה והאחריות. כה חיוני היה בהשגחה על הרשת בעמק יזרעאל ובגליל התחתון, שחברת החשמל סרבה להרשות לו להתגייס.
הוא הקים לו משפחה ובית בעיר יזרעאל, וטיפחם באהבה ובמסירות. הרבה מזמנו הפנוי הקדיש ל"הגנה" ול"הפועל". איש רעים היה, והרוח החיה בכל חברה; חבר טוב ואיש טוב, - תמיד נכון לעזור לזולתו.
לעבודתו ולתפקידו היה מסור ונאמן עד הסוף. ארבע-עשרה שנים מחייו הקצרים הספיק לתת למפעל החשמל בארץ, - שנים של עמל ויצירה, ושל עמידה מתמדת על משמר אספקה תקינה של חשמל בימי פורענות כבימי שלום.
בפברואר 1948, כשהמות ארב בכל הדרכים, וחיי אדם היו הפקר בכל אתר ואתר, יצא ישראל עם חבריו לאחד המקומות המסוכנים ביותר, לואדי ערה, שע"י כפר המרצחים הנודע לשמצה, אום-אל-פחם, כדי לתקן את הקו ירדן-שרון שאותו זמן היה אחד העורקים העיקריים של אספקת החשמל בארץ, ובשליחות זו נפל. חברו הקשיש ממנו, אברהם זלוטינצקי, שנפצע אותה שעה, מת כעבור 8 ימים מפצעיו.
רק בן שלושים ושתים היה ישראל לוי במותו. שוכלו אמו ואחיותיו. נתאלמנה אשתו הצעירה, נתיתמו שתי בנותיו. ביתו וגינתו בעפולה נשמו. לצבור העובדים בחברת החשמל אבד אחד מטובי חבריו, ולישוב בארץ אחד מטובי בניו.
י.ע.ל.