1934. גם הוא נמנה עם הפועלים שנשלחו על ידי לשכת העבודה לעבודות חפירה בקו החשמל אשר הלך ונבנה למשמר-העמק. בקבוצת הפועלים הקשישים התבלט הוא, האחד, בצעירותו וברעננותו. כה צעיר היה מראהו שחזרתי ושאלתי אותו כמה פעמים אם אמנם מלאו לו כבר י"ח שנה ואם נתנסה בעבודה קשה. ליגלוג קל עלה על שפתיו. הוא סיפר לי כי זה שנים הוא נושא בעול עבודה ופרנסה, לאחר מות אביו. ונאמנים היו דבריו, - כי האת והמכוש שבידיו עבדו בדייקנות ובהתמדה. באחד הימים החמים נזדמן לי למצוא אותו בבור שנמסר לחפירה לשלושה אנשים קשישים אשר זו הפעם הראשונה בחייהם טעמו טעמה של עבודה גופנית קשה. ראיתיו והנה הוא מסביר ומורה להם את דרכי העבודה, ותוך הסברה חופר וחופר ומקל עליהם את המעמסה.
במרוצת הזמן הועבר ישראל לעבודה ברשת, ובעבודה זו הרגיש כציפור אשר צמחו לה כנפים. גם לנו נראה כי מצא הבחור את מקומו, והחברה - עובד טוב ובעל יכולת. משאלה אחת היתה לו לישראל - להתערות בעבודה אשר אהב ולמצוא בה משען פרנסה למשפחתו השכולה.
1937. עברו שלוש שנים רצופות בהן היינו נפגשים יום יום בעבודה. לעינינו התבגר העלם והפך להיות פועל בעל הכרה, אהוב על חבריו, וידוע לכל כעובד אחראי ואיש משמעת. באחד הימים הוצע לו לעבור לעבודה בעפולה כאיש "ההשגחה על הרשת". לא בלי היסוסים קיבל את ההצעה כי היה עליו להפרד ממשפחתו בחיפה. קרוב לאחת-עשרה שנים חי ישראל בעפולה. כספורטאי מימי נעוריו הוא מקדיש מזמנו החופשי לאימונו הגופני של הנוער המקומי, והוא מתמסר במיוחד לענף הכדור-רגל האהוב עליו. עוד זכורים לאנשי עפולה אותם הימים של משחקי הכדורגל בין קבוצות בחורי ישראל וקבוצות האנגלים. מזה בחורי ישראל, אחרי יום עבודה קשה בשדה ובסדנא, ומזה אנגלים גבוהי קומה וארוכי רגלים שנחו יום תמים לפני ההתחרות. ובראש בחורינו, - ישראל. הוא אינו נח ואינו רוגע, הוא מעודד את הכושלים, ולא אחת הוא מציל בעצמו את המצב על ידי בעיטה הגונה בכדור והגנה מחושבת. וכאשר רוגזם של האנגלים עובר את גבול הנימוס המקובל אצל ספורטאים, והם מקללים ומגדפים את העם היהודי, לא נרתע ישראל מרוחב כתפיו של האנגלי ובו במקום הוא תוקע לו כמה אגרופים בפניו. כבודו של ישראל עולה לא רק בין חבריו, אלא גם בין האנגלים.
1939-1940. הימים ימי מבחן, הערבים קושרים קשר וזוממים לפגוע בעמק וביושביו. ומי כישראל, - אשר בתוקף תפקידו כאיש ההשגחה ממשיך לבקר בבית-שאן ובנצרת, - יודע את רחשי לבם של הערבים. לא אחת ולא שתים ממהר ישראל בלילות אפלים למשקי הסביבה להחזיר את הספקת החשמל אשר נחבלה על ידי הכנופיות. יודע הוא את כל הסיכון שבנסיעות אלו אך אין להשאיר את הישובים בלי אור אף לרגע מיותר אחד.
בתקופת מגוריו בעפולה נרקמת גם מסכת החיים המשפחתיים שלו. בקרתיו בהיותו גר בצריף רעוע ודולף, ללא גישה נוחה. אותו ערב קרנו פניו משמחה ואושר כשהוא מיושב בין אשתו ובנותיו החמודות. בפיו היתה בשורה על שיכון העתיד להתגשם בקרוב, ותכניות על בית ומשק, על חיים נוחים ומסודרים ועל שנות טובה ונחת. לא עבר זמן רב וישראל אמנם שיקע את עצמו בבנין בית. הוא בונה, גודר, נוטע גן, וחולם לשבת בצל העצים. הבית קם וירווח לו ולמשפחתו.
1948. ושוב מותקף העמק, ושוב נרצחים יהודים בדרכים, וערביי ג'נין מאיימים על שלומה של עפולה. שוב יש לבצר את המקום, ולחדש את ימי ההגנה. בלילות אפלים ומתוחים יודע ישראל לעודד את רוח חבריו בעמדות הקדמיות, והוא משמש להם מופת באומץ לבו.
יום יום, לילה לילה, נחבלים קוי החשמל. האויב יודע את ערך פגיעתם של קוי החשמל, אך אנו יודעים את הדחיפות שבתיקונם. ישראל וחבריו ממשיכים לנסוע ולתקן את אשר ניתן לתיקון, גם אם גדולה הסכנה. ב-12 לפברואר 1948 נתקבלה ידיעה שקו חשמל ראשי נחבל והאספקה לדרום הארץ נמצאת בסכנה. ישראל וחבריו יצאו לואדי ערה לתקון הקו, אך בהתקרבם למקום החבלה הותקפו ממארב. ישראל לא חזר.
ז.ב.