תפריט נגישות

סא"ל יעקב יצחקי ז"ל

קו"ח מתוך ספר "בנינו", רמת השרון


נולד ברומניה להוריו רוזי ומרדכי, בביתו ספג חינוך דתי, מסורתי וציוני ומצא את דרכו לתנועת "הנוער הציוני".
במסגרת תנועה זו עלה לארץ ישראל בעליה הבלתי לגלית. באונית המעפילים "עצמאות" שנלכדה ע"י הבריטים ונוסעיה גורשו לקפריסין.
בראשון לאפריל 1948 הגיע לארץ והצטרף לגרעין של עליית הנוער בפרדס חנה.
עם תום תקופת חניכותו במסגרת עליית הנוער ב-1950 נענה לקריאה להתנדב למה שנקרא אז "חיל התעופה" ומאז במשך עשרים וחמש שנה עד יום מותו השקיע את מלוא מרצו, בריאותו וכשרונותיו לחיל האויר.
תודות למסירותו לתפקידיו טיפס ועלה בסולם הדרגות עד שהגיע לדרגת סגן-אלוף, מילא בהצלחה בלתי רגילה תפקידי פיקוד, הדרכה ומטה. במשך תקופה ארוכה זו של שרות, ביקש מספר פעמים להשתחרר ולעבור לחיים אזרחיים, אולם מפקדיו, שתרשמו מתכונותיו החיוביות השפיעו עליו שלא לעזוב.
נוסף לידיעותיו המקצועיות הרבות והעמוקות. קנה לו שם של אדם שניחן בנפש וברוח טובה, בת צחוק של חן האירה את פניו כל הזמן, היה אוהב ואהוב, ומשרה אוירה של רוגע על כל הסובבים אותו. במותו השאיר אחריו חלל ריק בלב משפחתו, אשתו ילדיו וחבריו.
אלוף משנה יעקב נבו מספר, שהכיר את יצחקי (כך הורגלו לקרוא לו בשם המשפחה) בשלהי שנות החמישים כאשר נוצרה משפחת חיל האויר. הקטנה יחסית, כאשר כולם מכירים את כולם ואת יצחקי במיוחד בזכות שפמו האדמדם והחיוך המבויש והסימפטי. "ההיכרות העמוקה והאמיתית חלה כעבור שנים (מספר אלוף משנה יעקב נבו) - בעת ששירת בפיקודו, כמפקד טייסת מפקדה". התפקיד מחייב, לכאורה, תכונות שלא ניכרו ביצחקי. "טיפוס קשוח נחרץ רס"רי".
אולם ביצחקי היו כל התכונות הנדרשות לאירגון וניהול טייסת מפקדה.
גיליתי אצל יצחקי תבונה מעמיקה רגישות והתאמה לעבודת צוות, שהקלו על יצירת האוירה הנדרשת בעבודה השוטפת. בדיונים בהם מחליטים ונותנים הוראות הרמה של "מחשבות וכוננות", בסגנון ובהשגת התוצאות להן ציפיתי. כל זאת בתקופה עתירת אירועים והתרחשויות של מלחמת ההתשה ו"מלחמות קטנות" אחרות, פיתוח תוכנית אב של הבסיס, קליטת מטוסים חדישם, החדרת לימודי בגרות בטייסות, אימוץ מושב על גבול הירדן ואירגון אירועים שונים בבסיס שהנך מצפה (בוודאות) להצלחתם, בידיעה שכל הקשיים והטרדות הנובעים מביצועם ייפתרו ולא יגיעו אליך. היכולת בה ביצע את מה שלקח על עצמו והביצוע היו מושלמים.
שנים רבות חלפו מאז וכל התקופה ה"חיל-אוירית" התרחקה ממני ונותרו רק מספר דמויות חרוטות ומספר אירועים חרוטים.
יצחקי מהווה את אחת הדמויות החרוטות חזק חזק, במיטבו. זקוף חיוך קל בארשת פנים סימפאטית, המקרינה תבונה, נכון לשמוע, לשתף פעולה ולבצע. דמות שבפניה נמחקו תמונות הפגישות האחרונות בבית החולים ממנו לא שב.
יש הגדרים מהגדרים שונים לגבי חברים! - מסיים אלוף משנה נבו ומדגיש - "יצחקי היה חבר".
ונמשיך בדברי סגן-אלוף אחר, אורי פרס - "אישיותו של יצחקי מצאה ללא קושי ובצורה טבעית את הסינטזה הדרושה להיות המפקד, דוגמא אישית, נאמנות, הבנת הזולת ופעילות בעלת דמיון רב מאפיינים את גישתו של יצחקי למלא את משימתו ובנוסף תרמה אישיותו המקובלת על קציני פיקוד הבסיס, הרבה, לפיתוח רוח צוות. עמדתי על תכונותיו כמפקד וכאדם ולמדתי להעריכו ולהוקירו. בהיסטוריה של הבסיס השאיר יצחקי מקום נכבד ומכובד ואצל כל אלה ששרתו יחד עמו, זכרונות של ידיד וחבר נאמן".
כאשר סגן-אלוף אורי פרס הועבר לתפקיד בפריס. באפריל 1961, שיגר איגרת ליצחקי, ממנה כדאי לצטט שורות אחדות, מכיוון שהן אופיניות במיוחד:
"אשמח מאוד לשמוע ממך באותה הרוח שהיית רגיל לערוך את מכתביך, דע לך שאנו מצפים תמיד לדיווחים ממך. מאחר והם בולטים, הן מבחינת תוכנם והן מבחינת אסתטיקת הכתיבה "שמך הלך וילד תמיד לפניך". (הדגשת הכותב).
באותה שנה 1961, בשני בנובמבר, כתבו פיקודיו בבית הספר הטכני של חיל האויר כדלקמן: "כל אחד מאתנו ער להישגים העצומים של הבסיס בתקופת שירותך.
לתנופה שפני הדברים קיבלו. כל זאת הודות להשראתך הברוכה והשפעת אישיותך.
במרצך ללא גבול, בעמל חסר הליאות, בתקיפות שאינה נעדרת הבנה וברצינות המלווה רוח טובה, שימשת לנו דוגמא והלכנו בעקבותיך.
שמחנו לשתף אתך פעולה ואנו גאים בהשגינו המשותפים".
בשנת 1965 בעשירי לפברואר, עם סיום תפקידו, ביחידה שבה רבים העובדים האזרחיים, כותב יו"ר העובדים בשם ציבור העובדים, "מהיום הראשון שהתחלת בעבודתך אתנו, ראינו בך אדם עם גישה ויחס טוב לעובד ולכל בעיה שהתעוררה, בתבונה ובמסירות השתדלת לחפש כל פעם את שביל הזהב וציבור העובדים חש בזה וידע להעריך.
בשנת 1968 כותב אליו סגן אלוף גיורא פורמן: "לא היה לנו קל ואתה עזרת לי לא מעט, את עבודתך עשית בשקט וביושר (תכונות לא אופיניות לאנשים רבים). אני רואה אותך בעתיד כידיד שעוד יעזור לי ויעזר בי".
במלחמת יום כיפור, מאי שם בסיני כותב קצין המילואים רב סרן עמוס ירדן ב-25 לאוקטובר 1973:
"בשמי ובשם כל החברה כאן - המון תודות על יחסך האישי כלפינו ועל הטירחה האישית, כולנו מאוד מעריכים את כל מה שאתה עושה עבורנו".
לאחר מותו קיבלה המשפחה מכתבי תנחומים רבים מאנשים בארץ ומחו"ל. קטע ממכתבו של פרופ' מרווין הרש ורעיתו בקליפורניה:
"בעלך ז"ל היה בין האנשים החשובים שהכרתי בארץ וב"ה שהיה לי הכבוד להכיר איש טוב לב כמוהו. לעולם לא אבין למה אנשים כאלה שאנחנו כל כך זקוקים להם הולכים, כדומה, לעולמם מוקדם, אולי הקב"ה בוחן אותנו כך לראות אם נוכל להסתדר בחיים בלעדיהם.
עד היום אינני יכול להתאושש מהאבדה".
רב סרן הרצל גלעדי כיום השנה העשירי למותו של סגן אלוף יצחקי:
"יעקב בלט תמיד כאדם אחראי ויסודי, נשא בתפקידים בכירים ומילא אותם במסירות ובהצלחה רבה. הצטיין ביחסו הכנה והמסור לכל פיקודיו שמזכירים אותו עד היום, באהבה ובהערצה, איש משפחה מסור, צנוע, עדין נפש, בעל למופת וחבר מסור. אישיות ססגונית בלתי רגילה. אחד מאותם יחידי סגולה שהחיים במחיצתם נותנים טעם לחיים ומותם משאיר חלל שאינו מתמלא".
הבאנו בקיצור רב צרור הערכות ממפקדים, מפיקודים, מחברים ואזרחים שהכירו את סגן אלוף יעקב יצחקי, יעקב המפקד, האדם, יעקב שהאמין ונתן בלב חם.

בניית אתרים: