לכתוב על אריק שלנו קורות חיים זה קשה ולא מובן, כיון שהוא איתנו כל הזמן.
אריק נולד ב- 7.9.1967 ונקרא על-שם סבו, אבי אביו. בן להורים רות ודוד אח ליעקב וענת ואח"כ לאחות הקטנה אסתי.
בזמן צאתו לאויר העולם היו אריק ואימו בסכנת חיים, אך נלחמו התגברו וניצחו. אריק נולד ברמת השרון מוקף בשמחה וחברים אוהבים. ביסודי למד בביה"ס אוסישקין, שם החל לעסוק בתחביב שאהב מכל - כדורגל, זאת עשה במשך שש שנים במדי הפועל תל אביב. אח"כ באה תקופת לימודים בת שלוש שנים בחטיבת הביניים בלמן ומשם לתיכון המקיף רוטברג.
סוף סוף נסתיימו הלימודים, אז מה עושים? לגיוס נשארו עוד כמה חודשים, כל החברים טסים לחו"ל - אריק יוצא לעבוד כיון שאינו דוגל בלקחת כסף מהוריו, אלא בעצמאות. בכסף שהרוויח היה נוהג לקנות לסובבים אותו מתנות "סתם לפינוק", וכן חוסך לנסיעה הגדולה אחרי הצבא.
אריק, תמיר, עיניים ירוקות שכמעט תמיד מחייכות, שפתיים רחבות שרק הדגישו את יופיו כשצחק מכל הלב כהרגלו. אבל מעל הכל הנשמה שהיה לה כמעט כל מה שאפשר - אושר פנימי, אהבת החיים כמו שהם בטוב וברע, המון אמונה, חדור אידיאלים, טוב לב ואין סוף לרשימה.
הזמן עובר ואפילו מהר ואריק מתגייס כשהמטרה - צנחנים, כדי להמשיך את דרכו של אחיו הגדול. נכון, היו גם לבטים, אולי כמו כל החברים קרוב לבית, מיטה חמה ואוכל של אמא כל יום - אבל הוא הגיע למסקנה שהוא מעדיף בכל זאת יחידה קרבית.
יום הגיוס - אריק מתגייס בסוף לגבעתי, יחידה קרבית ודי חדשה עם המון מה ללמד וללמוד והוא גאה. בזמן הטירונות נפצע אריק בכתף, וכמה חודשים שכב בבית - עם האפשרות לעזוב את גבעתי עם החלמתו. אבל אריק אינו מוכן לוותר והוא חוזר ליחידה. אריק נהיה למדריך טירונים (באו מישיבות ההסדר), חבר'ה נהדרים לדבריו, למרות שבאו מרקע שונה. אריק משתלב באורח חייהם, רואה דרך עיניהם את המסורת והדת, מתחשב ותומך בה, אך ממשיך להחדיר בהם את המוטיבציה והכח להיות חיילים טובים, העומדים ברמת הדרישות הגבוהה שדרש מעצמו ומהסובבים אותו. הוא משקיע את כולו בהחדרת חינוך ערכים ומקצועיות לכל חייל וחייל. כמו שאומרים חיליו:
"המוטו שהוביל את אריק היה - תדע כל אם עבריה שהפקידה את בנה ביד מפקדים הראויים לכך - אנו ראינו בו מודל לחיקוי, הוא רצה להיות הכי טוב כדי שלכולנו תהיה אפשרות ללמוד ממנו".
"אריק דמות חבר ומפקד שלא ישכח לעולם - מפקד עם ערכים מוסריים, לא רק מפקד אלא אדם עם נשמה חזקה שלא ידעה גבולות. בשבילנו היה אריק אבא שידע לעודד כשצריך ולהעניש כשצריך, והכל בטעם - אריק הנערץ".
"מפקד אידיאלי. דוגמא ומופת. תמיד ידעת שיש בידך חומר אנושי שאפשר איתו בדברים, להסביר, לשמוע ולשוחח. לא החלפת אותנו חלילה בנגמ"שים או בזחל"מים, סתם כך מתוך לחץ ושחיקה, אלא הבנת היטב את ההבדל בין רוח לחומר, בין מניע אנושי למניע מכני. ההרגל שלך להעביר לחיילים את המסר עם היותך דגם לחיקוי, העקשנות להמשיך הלאה בכל מצב היא לקח מדרך החיים שלך".
"דרכך נר לרגלנו וכך נחיה את שאריתם".
אריק נהרג בתאונת דרכים יחד עם חברו הטוב רונן, שיחד עשו דרכם בצבא וביחידה. ביום שני בלילה, אחרי תרגיל שנערך כמה ימים, פיזר אריק את חייליו ונשאר לסדר ציוד שלמעשה היה צריך להעשות ע"י חייליו, זאת כדי לא לעכבם בדרך הביתה, כך "פיספס" את ההסעה. היה עליו להיות למחרת בבוקר בבקו"מ על מנת לקלוט חיילים חדשים ליחידה, ולכן יצאו אריק ורונן עוד באותו הלילה. עלו על טרמפ בחצות הלילה - טרמפ שנגמר בתאונה שגדעה את חייהם ארבעה חודשים לפני השחרור, ואריק עוד לא בן 21.
ביום שלישי, "פעמיים כי טוב" - פעם היה ניתן לומר זאת אך לא עוד. יום שחור, עצוב וארור, יום שרוצים למחוק ולשכוח, מרגישים כחולמים ולא מתעוררים. אריק שלנו איננו ולא ניתן לעכל את המחשבה שצריך להמשיך להנות ולחיות את הדברים כשהוא איננו חלק מהם, וכמובן השאלה הנוקבת לא נותנת מנוח - למה? למה דוקא עכשיו, בשיא הדרך, בשיא פריחת חייך נלקחת מאיתנו? תשובה - אין.
אריק שלנו ילד של חום, אהבה וגאווה. אריק של הכומתה הסגולה - מוביל חייליו לדרך באהבה ובנאמנות, אריק שלנו שנילקח ואיננו עוד. כל הזמן מול עיננו עם החיוך הרחב, העיניים והגוף החטוב והיפה.
מרגישים כנכים שחלק מגופם נלקח, אריק הבן, האח הקרוב החבר והאהוב. לעולם לא נשכח. תמיד בכל רגע בכל דקה אתה במחשבה. כמהים לחבק לנשק ולגעת בך...
יהי זכרך ברוך.