בן שלמה ומינה וולמן. נולד ב-29.1.32 בבי"ח "הדסה" ת"א. הוריו, ילידי פולין עלו ארצה בשנת 1920 מתוך מניעים ציוניים עם גלי העליה ה-3. תקופה ארוכה גרו בבאר יעקב כשהאב עובד כשכיר במחנה הבריטי סרפנד.
כשהוקמה המושבה החדשה "עיר שלום" היא רמת השרון, קנו חלקת אדמה והתישבו בה באוהל דל, בין פרדסים וריכוזי בדואים כיתר התושבים. שם נולד ירחמיאל, בן יחיד להוריו לאחר שתי אחיותיו התאומות שנולדו 8 שנים לפניו.
ילדותו של ירחמיאל עברה ברמת השרון, שם הלך לגן ילדים ואח"כ למד בביה"ס המקומי הקטן, שם למדו בכיתה אחת ילדים מכל הגילים (בשל מיעוט הילדים) עד כיתה ה'. לאחר מכן עבר ללמוד בביה"ס "אליאנס" שעל גבול יפו-ת"א. המשטר הנוקשה ששרר בביה"ס הבריח אותו משם לאחר שתי שנות לימוד. משם עבר לביה"ס הימי בחיפה בתנאי פנימיה, אולם המשפחה שהיתה דלת אמצעים לא יכלה לעמוד בנטל הכספי ובסוף כיתה ח' חזר הביתה לרמת השרון.
כחניך בתנועת "הנוער העובד" התחנך לקראת הגשמה בקיבוץ ושאף לצאת ולנסות חיים אלה.
בשנת 1947 לאחר מלחמה קשה ומתישה עם הוריו, שהיו זקוקים לו במשקם החקלאי ובנו עליו תכניות רבות, יצא ירחמיאל להכשרה והצטרף לחברת נוער בקיבוץ מעוז חיים - אחד מקיבוצי חומה ומגדל שבעמק בית שאן.
אחרי שנתיים הצטרפה חברת הנוער למחזור הבנים הראשון של הקיבוץ.
המשיך את לימודיו בביה"ס העל יסודי, התגייס לצבא, הקים משפחה וחי בקיבוץ עד יום מותו.
ירחמיאל שרת בחיל ההנדסה - נשלח לקורס משקי"ם ומשם לקורס חבלה ארוך שכלל קורס מכי"ם ומדסי"ם שנמשך כשנה.
לאחר שגמר קורסים אלה המשיך להדריך קורסים של חבלה בביה"ס של חיל ההנדסה בדירה שליד נתניה עד גמר שרותו הצבאי.
ב-1952 השתחרר מצה"ל וחזר לעבוד בענף הפלחה בו עבד עד גיוסו לצה"ל.
ירחמיאל היה חקלאי בנשמתו, את המסורת של איש אדמה הביא איתו עוד מבית הוריו ברמת השרון, יחד עם זה אהב את הכלים החקלאיים את העוצמה שבהם והתעניין בצד המכני שלהם, וכך הגיע מאוחר יותר לעבודה במוסך. הוא למד והשתלם במקצוע זה וניהל את המוסך של הקיבוץ במשך כמה שנים.
במשך השנים, הרחיב ירחמיאל את השכלתו החקלאית, הכלכלית והטכנית בקורסים קצרים וארוכים.
ב-1960 יצא ירחמיאל עם אשתו לשליחות בדרום צרפת מטעם תנועת החלוץ "דרור" של הקיבוץ המאוחד.
שם ניהלה המשפחה חוות הכשרה מקצועית שהכשירה גרעיני נוער לפני עלייתם ארצה והשתלבותם בקיבוץ.
החניכים הגיעו מארצות צפון אפריקה, צרפת ובלגיה.
3 שנים ישבו בני הזוג במקום כשהעבודה רבת ענין וסיפוק. ב-1963 חזרו ארצה.
ב-1965 ביקש ירחמיאל שנת חופשה מהמשק כדי לעבור "קורס חובלים" באחת מאניות הקיבוץ המאוחד. חלום ישן שהמשיך לנקר בו ורצה להגשימו. לאחר הפצרות ומלחמות על בקשתו נענה המשק לבקשתו וירחמיאל עולה על האניה "דרור" כשהוא משלב עבודה ולימודים. לאחר שנה חזר מן הים וקיבל על עצמו את ריכוז המוסך ובהמשך מילא תפקידים נוספים בעיקר בתחום המשק.
ב-1973 ערב מלחמת יום הכיפורים גויס ירחמיאל מטעם הקיבוץ כמרכז משק לקיבוץ "גלגל" שהיה אז בחיתוליו ואך זה התאזרח מ"האחזות" לישוב קבע.
שנה שהה בקיבוץ זה ובמרצו הרב החל בתנופת פיתוח והכנת תשתית למשק קבע.
כשחזר מגלגל הוטל עליו ריכוז משק מעוז חיים תפקיד זה עשה במשך 4 שנים, מיד לאחר סיימו את התפקיד יצא ללמוד בקורס "למנהל עסקים" בדרשת רופין וכשסיים את לימודיו אמור היה לקבל על עצמו את ניהול מפעל הפלסטיקה של הקיבוץ, אך שירות המילואים שאליו נקלע קטע הכל...
במלחמת יום כיפור הצטרף ירחמיאל ליחידה קטנה ומובחרת של חבלנים - סיירת 801 הידועה, אשר מאז מלחמת ששת הימים שירתה ברמת הגולן.
היחידה זרעה ובעיקר פרקה אלפי מוקשים סוריים ישנים כדי להכשיר אדמות לישובי הגולן. במילואים האחרונים באוקטובר 1980 פינו שטח ממוקש ליד קיבוץ אל-רום בדרך לבריכת המשושים שאמור היה לההפך לשטח חקלאי.
תוך פינוי השטח התפוצץ לידו מוקש סורי ישן נגד רכב ויחד איתו נפל חבר נוסף מקיבוץ שריד.
ירחמיאל היה איש קורן ומקרין ביטחון, בעל חוש הומור נפלא, איש חברה נעים.
טיפוס של "צבר" מחוספס ומישיר דיבר ומבט איש משפחה אוהב ואהוב קשור קשר עמוק לביתו קיבוץ מעוז חיים.
בן 48 היה במותו, השאיר אישה בן ובת.