תפריט נגישות

רס"ר ירחמיאל ירח אופק וולמן ז"ל

משימה אחרונה


לשירות המילואים האחרון נקראנו לביצוע שתי משימות: האחת, הנחת מוקשים, והשניה - פינוי שדה מוקשים סורי בג'רבא, כדי שאפשר יהיה להכשירו לעיבוד חקלאי.
בשבועיים הראשונים עסקנו במשימה הראשונה - טיפול במיקוש ישראלי, וביום ד' 22.10.80 סיכמנו, שנצא אחה"צ לסיור מפקדים מוקדם בשטח שדה המוקשים ג'רבא המיועד להרמה, כדי לקבוע את מבנה השדה ואת שיטת העבודה.
יצאנו, ששה חבר'ה, כולל חובש, בשני כלי רכב ובערך ב-16.00 נכנסנו לשדה לפי תרגולת מסוימת. ירח ואני עבדנו צמודים - בדרך כלל אנו עובדים בזוגות, כדי לשמור זה על זה ולמנוע טעויות, שבמקצוע הזה, כידוע, אינן חוזרות פעמיים... - חדרנו כ-30 מטר לתוך השדה, תוך כדי מציאת מוקשים וסימונם. שנינו כבר סימנו שורה של מוקשים ולמעשה כבר גילינו את מבנה השדה, כאשר שמענו את יהודה ז"ל מודיע שמצא מוקש .P.T.M.B שטס הלחץ שלו שבור, ובמקרה זה נהפך המוקש נגד רכב למוקש נגד אדם. יהודה קרא לירח, וזה השאיר את הדקר שלו לידי ופנה לעבר יהודה. אני המשכתי לעבוד בשורה שלנו, כשהמרחק ביני ובין המוקש שיהודה הזהירנו מפניו, הוא כ-25 מטר. לאחר כמה דקות שמעתי מאחורי פיצוץ חזק מאד. הבנתי מיד שמישהו עלה על מוקש. כשהפניתי ראשי לאחור לא ראיתי דבר כי הכל היה מכוסה באבק מחמת ההתפוצצות. לאחר התפזרות האבק ראיתי את יהודה וירחמיאל שוכבים במרחק 8 מטרים זה מזה. את אביגדור הפצוע ראיתי זוחל לכיוון היציאה מהשדה והחובש ניגש לטפל בו. התקרבנו כדי לחלץ את ירח ויהודה מהשדה. שניהם היו הרוגים.
כיון שכל אחד מאתנו היה מרוכז בעבודתו לא ראה איש מאתנו כיצד בדיוק קרה הדבר ולמה. את הסוד הנורא הזה לקחו עמם שני אנשים נפלאים אלה אל קברם.

ירוחם

בניית אתרים: