ארגון יהודי אשר פעל בדרכים בלתי שגרתיות ובד"כ בלתי חוקיות למען הפליטים ובעיקר למען חברי תנועות הנוער, אשר הגיעו להונגריה במהלך מלחמת העולם השניה.
המצב שנוצר בהונגריה עם בוא הפליטים היה פרדוכסלי, היות שהדרך היחידה שבה היה אפשר לסייע להם היתה דרך בלתי חוקית. אף גוף יהודי או ציוני לא היה מוכן לקחת על עצמו תפקיד זה, מלבד תנועות הנוער שלא היה להם המשאבים והניסיון לכך. תנועות אחדות יצרו קשר עם מספר עסקנים ציונים, הפעילים שבהם עסקני "איחוד מפא"י": שמואל שפרינגמן, יואל בראנד, וד"ר ישראל קסטנר, אשר הקימו את מה שנקרא מאוחר יותר "ועדת העזרה וההצלה". ה"ועדה" קמה כוועדה כללית בין תנועתית וכחברי הנשיאות שימשו גם אוטו קומוי - "ציונים כלליים", צבי סילג'י - "שומר צעיר", ומיכאל סולומון - "מזרחי".
הפעילים שמרו על קשר רצוף עם הפליטים ועם תנועות הנוער החלוציות. קשרים אלה, הם שיצרו את הבסיס להכרה הציבורית ב"ועדה" והם גם שהביאו ליצירת הקשר עם המשלחת בקושטא. כך הפכה הועדה לגורם המרכזי בפעולות להצלת פליטים שהגיעו לבודפשט.
כאמור, קבוצה זאת היתה מוכנה לפעול גם בדרכים בלתי חוקיות. בתחילת פעילותו נשא הארגון אופי פוליטי-ציוני מוגבל. הוא התחיל כגוף בלתי ממוסד, ופעל לרוב כארגון וולונטרי שבבסיסו יוזמה אישית והיענות לבעיות אנושיות. בסוף 1942, בהשפעת המשלחת בקושטא, עברה ה"ועדה" תהליך של התמסדות, אך בכל זאת לא זכתה להכרה רשמית של יהדות הונגריה.
בראנד קיים את מרבית הקשרים עם הפליטים, שפרינגמן הפעיל קשרים, בעיקר שמר על הקשר עם המשלחת בקושטא. קסטנר היה המקשר עם המוסדות היהודיים והציוניים. באמצעותו קוים הקשר עם מוסדות הקהילה ועם "המשרד לסיוע", אשר תמך ב"ועדה" בסכומי כסף גדולים.
בפברואר 1943 נשלח לראשונה ביוזמת ה"ועדה" בלדר לפולין, כדי להבריח יהודים להונגריה. אולם, אנשי המחתרת החלוצית בפולין לא תמיד היו מוכנים להתפנות ולהינצל. בתחילה ניתנו לבלדרים הנחיות לחפש אנשי תנועה, ככל שהתמעט מספר היהודים בפולין, היו נסיונות ההצלה כלליים יותר.
אנשי ה"ועדה" ראו את ייעודם העיקרי בקשר עם פולין והשקיעו בו מאמצים רבים, תוך שהם מעבירים אל היהודים שם כספי תמיכה לעזרה ולהצלה. הידיעות על המתרחש בפולין - רצח המוני של יהודים - הגיע לבודפשט כבר בסוף 1942 באמצעות הבלדרים ועדותם של הפליטים. באפריל מאי 1943 עדיין ביקשו מבודפשט כתובות להצלה, אולם הפליטים דיווחו על חורבן היישוב היהודי בפולין. עדויותיהם של הפליטים נרשמה והועברה דרך קושטא לארץ. המידע הקשה המריץ את עבודת ההצלה. בלדרים נשלחו גם לפראג, לוינה ולקרואטיה.
המשלחת בקושטא המשיכה להמריץ את היוזמה המקומית של "הועדה". בקושטא הצהירו שוב ושוב, כי עיני כל היישוב בארץ ישראל נשואות אל פעולות ההצלה בהונגריה. הצוות בקושטא דרש להגביר את "הטיול" מפולין ומסלובקיה.
בראשית יוני 1943 מגיע להונגריה הגל השני של הפליטים מפולין דרך סלובקיה. הם ראו את עצמם לא כפליטים, אלא כלוחמי מחתרת המעתיקים את מקום פעילותם. הפליטים בהונגריה פעלו בשני מישורים: השגת כלי נשק ותעודות מזויפות, וכן ניסיון להבהיר את ההתרחשויות בפולין על מנת להתריע מפני הצפוי גם בהונגריה. אולם, יהודי הונגריה לא ניצלו את המידע שהביאו איתם פליטי פולין על ההשמדה.
לעומת זאת, נוצר קשר הדוק בין הפליטים וחברי תנועות הנוער הציוני, אשר היו ציונים, בעלי זהות יהודית, צעירים ופתוחים יותר. הפליטים הקנו למקומיים אימון בשימוש בנשק, בלחימה במקלות, בהכנת תעודות מזויפות, בעזרה ראשונה ובהכנת בונקרים.
בראשית 1944 מתחילה עליה לגאלית מצומצמת מהונגריה, בין השאר עלו לארץ באותה עליה פעילים ציונים וביניהם שמואל שפרינגמן.
נוכל לסכם ולאמר, כי "ועדת העזרה וההצלה" היתה גוף מרכזי בפעולות ההצלה. בודפסט הפכה מרכז להעברת אנשים ומידע מאזור ההשמדה. "ועדת הטיולים" של "ועדת ההצלה" עסקה יום יום בהצלת פליטים, זאת בסיוע ובהנחיית המשלחת הארץ ישראלית בקושטא. יחד עם זאת, חל שינוי בדרכי פעילותה להצלת יהודים עם תחילת הכיבוש הנאצי ב-19 במרס 1944.