תפריט נגישות

סמ"ר יעקב קובי חפץ ז"ל

קו"ח מתוך ספר "יזכור" בהוצאת משהב"ט


יעקב (קובי), בן חנה וחנן. נולד ביום ב' בניסן תשי"ג (18.3.1953) בקרית טבעון. כשהיה הנער בן עשר, עברה משפחתו לגור בנווה-מגן. קובי למד בבית-הספר היסודי "אורנים" ברמת השרון, וכשסיים את לימודיו היסודיים הלך לבית-הספר התיכון "השרון". מאחר שלא הסתגל למסגרת בית-הספר התיכון, עבר לבית-הספר הטכני של חיל האוויר ועשה שם שנתיים ימים. קובי היה נער ישראלי רגיל, דיבר ישר לעניין וקיבל דברים בפשטות.
כבר בילדותו ניכרו בו עירנות ותפיסה מהירה. התנהגותו היתה דינמית והוא חיפש תמיד את החדש והחדשני. חברים שהכירו אותו נהגו לומר, שקובי נולד "עם הגה בבטן". מגיל שנתיים היה סובב בשכונה והגה בידו, מחקה את טרטור המכונית, עוצר את ה"רכב", מאיט ומאיץ את מהלכו כטוב בעיניו. בבית-הספר היה קובי ראש לתעלולנים. הוא היה הנער הגבוה בכיתתו, בלט משכמו ומעלה, וכבש בקסם אישיותו התוססת את לב המורים והתלמידים כאחד. בחוג המשפחה ובחברת ידידים היה קובי הרוח החיה: הוא דקלם שירים, זימר ושיעשע את המסובים. לא היה אירוע חגיגי ומשמח, שקובי לא סייע להצלחתו. חברים ומכרים העריצו את קובי על טוב לבו ויושרו, על מידת גילוי הלב הצברי והישיר שלו. את שעות הפנאי שלו הקדיש להתעסקות במנועים ובמכונות, ושלח ידו גם בשרטוט טכני. הוא ניחן בתבונת-כפיים וידע להרכיב ולנצל חלקי מנועים שהושלכו כגרוטאות. קובי היה גם חובב טבע ונוף. כאשר כיהן אביו כמנהל מחוז ההתיישבות של הסוכנות היהודית בגליל, היו כל בני המשפחה יוצאים לטיולים ולסיורים ברחבי הארץ. קובי ספג את המראות והניחוחות. הייתה לו תפיסה ויזואלית נדירה, ועליה נוסף כושר זיכרון מצוין. דרכים שעבר בהן ותמונות נוף שראה הפכו חלק מהותי בישותו. כאילו היה מדלג בהרים, מקפץ על-פני סלעים בעמקים ובגאיות, הכיר את צמחיית הארץ ואת החי, ולימים סיפר בגאווה על טיוליו.
קובי גויס לצה"ל בראשית דצמבר 1970. כבוגר בית-הספר הטכני של חיל האוויר, מצא מקומו בחיל זה והשתלם בקורס חשמל ציוד-קרקע ואחר-כך בקורס אימון, טיהור ופינוי. קובי מונה אחראי לציוד הטכני ביחידת המכ"ם בשארם-א- שייך. הוא היה אחראי ומסור לתפקידו, וגם כשהיה בא הביתה לחופשה, דאג לענייני היחידה וביקר במפעלים אזרחיים, שהיו קשורים לצה"ל בענייני הציוד שבטיפולו. חבריו ידעו להעריך את מידת האחריות שלו לגבי הציוד הטכני. הם הוקירו את כושרו ואת הידע שלו, וציינו בהערכה את חוש הצדק שכיוון את התנהגותו בחיי היום-יום. קובי התקשר אל חבריו ביחידה, אל המתקנים שבאחריותו, ויותר מכל - אל נופי מרחב שלמה. ביולי 1972 הועלה לדרגת סמל והוענק לו "אות השירות המבצעי".
כשפרצה מלחמת יום-הכיפורים עשה קובי בבית הוריו. הוא היה אמור להשלים שתיים מבחינות הבגרות שלו וניתנה לו חופשה בת שבוע לצורך לימודים. בבוקר של יום-הכיפורים נקרא לשוב ליחידתו. הוא לא התמהמה ולא שאל מה קרה ומדוע נקרא לפתע. בבואו לבסיס עוד נשא בתיקו מחברות וספרים, אך כשעמד על חומרת המצב, ניצח על התארגנותה המהירה של היחידה ודאג לתקינות מערכת התקשורת. במוצאי אותו יום, י' בתשרי תשל"ד (6.10.1973), נפגע קובי מהתפוצצות טיל בהתקפת מטוסי האויב על מרחב שלמה. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי בקרית-שאול. השאיר אחריו אב, אם, אח ואחות. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל- ראשון.
במכתב תנחומים למשפחה השכולה, כתב שר הביטחון דאז, רב-אלוף משה דיין: "יעקב ז"ל, שירת בחיל האוויר. הוא היה חייל מסור וחבר מצוין. יעקב היה אהוב על כל מי שהכירו".
הוריהם של חללי יחידתו הוציאו לאור חוברת לזכר הנופלים, ובה כלולים גם פרקי זכרונות ודברים על דמותו של קובי; בביטאון "מבע", היוצא לאור מטעם עובדי הסוכנות היהודית, נדפסו בתשרי תשל"ה דברים על חייו ועל עולמו של קובי חפץ ז"ל.

בניית אתרים: