גיורא למד שנה אחת בביה"ס תיכון בפילדפיה שבארה"ב. הוא המשיך את לימודיו העל יסודיים בתיכון "רוטברג" שברמת-השרון ושם סיים את לימודיו במגמה הומוניסטית כללית. בקיץ 1970 סיים בהצלחה את בחינות הבגרות. בתיכון התבלט מעל חבריו, אהב לבלות ועמד במרכז החברה.
גיורא היה בחור מרשים, בהיר שיער, גבוה, סבעל עיניים כחולות, ידיים הבולטות בגודלן וחזות מרשימה. הוא היה נבון, כנה ו"דוגרי", לא הסתיר מאיש את דעתו עליו. עם זאת, היו לו מעריצים רבים מקרב חבריו. גיורא היה מלא מרץ ועירני, בעל אמביציה ותלמיד מצטיין, שידע להתמודד עם אתגרים חדשים ולהוכיח את עצמו. מצד שני היה ילד רגיש וחולמני.
החברה אהבו לבוא לביתו של גיורא. הוא נהג לקרוא להם "משלנו" והם הרגישו אצלו בבית כמו אחים - "כמו משלנו".
גיורא שאף להתמודד עם כל האתגרים שהועמדו בפניו, לכן הצליח בלימודים, בעיקרא במתמטיקה. הוא לא התפשר, בזמן פולמוס או ויכוח פוליטי והביס בד"כ אפילו את הצודקים.
מאחר וגישתו לדברים היתה קיצונית והוא לא היה מוכן להתפשר, נהג לומר:" אדם חייב להגיע למכסימום יכולתו, לשאוף להשיג את המושלם".
גיורא היה חבר טוב במלוא מובן המילה, שמר על סודות חבריו ולא רצה להעליב או לפגוע. חבריו אינם יכולים עד היום להשלים עם נפילתו ובזמן שיחה אומרים: " אתה זוכר איך גיורא אמר? מה אמר על כך? איך נהג?".
קשה לחבריו לתפוס, שגיורא התוסס והנמרץ, בעל המילה המכרעת בוויכוחים, החייכני והמצליח - איננו. הוא השאיר אחריו חלל ריק בלב חבריו.
חבריו של גיורא עשו הכל כדי שהחברות עימו תימשך, אך המוות הפריד ביניהם. חברו, חיים אפרימה, היום עו"ד בת"א, סיפר בכתבה (בעיתון "מעריב", מדור סופשבוע, 26.3.93, מאת שרית פוקס) שחברו הטוב גיורא היה יפה כאל, החכם מכולם, התנצח עם מורים ויכיר להם. את חברותיו החדשות היה מציג בפני אביו ומי שאינה "מתקבלת", היתה נשלחת. גיורא ואביו היו חברים בלב ובנפש.