נולד ב-17 בפברואר 1942. מנעוריו הצטיין בנטייה ללימודים טכניים. כשגמר את בית הספר הטכני בהרצליה המשיך בלימודיו. היה למורה למתמטיקה וקיבל משרה בבית הספר הטכני ליד הטכניון בחיפה.
הצטיין בהכשרת תלמידים לתעודת הבגרות והצלחתם היתה הצלחתו.
נפל ב-8 ביוני 1967.
הכרתי את עוזי בתקופת הכוננות למלחמה, במאי-יוני 1967 ולאחר שנודע לי שהוא תושב רמת השרון (ואני תושב קדמה) התידדנו. הוא היה ר"ץ-מג"ד, אולם עבודה זו לא סיפקה אותו. הוא רצה להיות בתפקיד פעיל ודרש כל הזמן שיעבירו אותו למחלקת הסיור. לאחר מאמצים לא מעטים נתקבל למחלקה זו והיה שמח מאוד, מאושר ממש. לקראת הקרב קיבל ג'יפ סיור וכל משימה שהוטלה עליו מילא בנכונות וברצינות.
עוזי היה אמיץ מאוד, עליז ותמיד במוראל גבוה, לעולם לא נשבר, אף בזמנים הקשים ביותר.
אכן, עוזי, יצא לאחד מסיוריו. הכיוון - תעלת סואץ. המסלול - דרך המעברים הצרים בהרים. ג'יפ המח"ט הוביל ואחריו ג'יפ הסיור, טאנקים וזחל"מי החפ"ק.
החשיכה ירדה כאשר השיירה התקרבה אל ההרים. בקצהו העליון של המעבר הצר נראתה משאית מצרית פגועה. לפתע נשמעה התפוצצות אדירה, השיירה שכמעט הגיעה למעלה ההר, נעצרה. רק ג'יפ הסיור לא נראה. הם נסעו בודאי קדימה - אמר המפקד. בחושך קשה לראות מה קורה בדיוק. את ההתפוצצות הסבירו בהתלקחות של מכונית דלק מצרית עזובה שהועלתה באש.
אך התשובה האמיתית ניתנה כעבור שניות מספר. מבין שברי המשאית הפגועה נורה לפתע פגז שפגע בטאנק ומיד נפתחה אש תופת לעבר השיירה הקטנה, התקועה בין שני הצוקים. התברר, כי טאנק מצרי הסתתר מאחורי המשאית הפגועה והמתין לטרף. הבעיה היתה איך להסתלק מן המקום. בגלל הדרך הצרה אי אפשר היה לסובב טאנקים וזחל"מים, המצרים המשיכו להמטיר אש.
המח"ט נטל לידו את היוזמה, כיוון את אש הטאנקים שלו והצליח לחסל את הטאנק המצרי על צוותו. רק ג'יפ הסיור נעדר. עם שחר יצא כח נוסף לסרוק את השטח ולחפש אחר הנעדרים. כמה עשרות מטרים מאחורי המעבר ההררי נתגלה הג'יפ.
שני נוסעיו לא היו עוד בחיים. התברר שהטאנק המצרי הניח לג'יפ הראשון לעבור ואז חיסל אותו. זה היה קול ההתפוצצות הראשון.
עוזי ניצל אז. מתאר זאת סגן עמירם רכבי, סגן מפקד המחלקה:
הוא עבר עמנו חלק גדול משהייתנו בשדה עם פרוץ הקרבות כשפרצו כולם קדימה כאריות מסורגיהם, נהג עוזי בג'יפ.
הוא ניצל בנס ממוות ליד ג'בל ליבני, עת נתקענו בשדה מוקשים ובמארב מצרי. בתקרית זו, בה נהרגו שניים מן המחלקה, הראה עוזי את גדולתו כשבקור רוח הצליח תחת אש שוטפת לסובב את הג'יפ ולחלצו על אנשיו. אולם יד הגורל ארוכה היא ובתוך מעבר המיתלה המקולל, בו שפכו דמם בשתי מלחמות מיטב בחורינו, נפל גם עוזי מכדורו של מרצח מצרי, שניצב בראש המיצר.
רעיו לנשק יזכרונו וינצרוהו בלבם לעד.
הנה עדותו הנאמנה של נחמן אוריאלי, סמל מחלקתו:
כשלושה שבועות שקדמו למלחמה ובשלושת הימים הראשונים של המלחמה היו הנסיבות כאלה שאיפשרו לי ולשאר אנשי מחלקת הסיור להכיר את עוזי האמיתי כמות שהוא, כפי שאולי איש לא הכירו לפני כן.
בתחילת הכוננות הוא שימש בתפקיד ר"ץ-מג"ד, תפקיד המעורר את קנאתם של חיילים קרביים רבים, כי הוא מאפשר להיות קרוב לענינים מחד ולא לעבוד קשה מאידך. אך במקום שעוזי יהיה שבע רצון, גילינו, כי הוא מבלה יותר ויותר שעות בחברתנו ומשתמט מחברתם של ה"ג'ובניקים" ושש לצאת אתנו לכל מקום, לאימון, לסיור או פשוט לבלות עמנו את הזמן.
בשבוע שלפני המלחמה ניגש אלי וביקש ממני להשפיע על המ"מ שיצרף אותו לסיירת. הדבר לא היה קל. ראשית המג"ד נזקק לו, שנית צה"ל אינו יכול להתחשב ברצונו של כל חייל ולהעבירו למקום, אליו הוא משתוקק.
אולם כשסיפרתי על כך לאחרים המליצו כולם שעוזי יצטרף אלינו, כי בתקופה זו בלבד הספיק להתחבב עלינו ולעורר הערכה. לא אחת אמר לנו: "אם תהיה מלחמה, אני לא אהיה מוכן להשאר "ג'ובניק". אני מוכרח ללכת לתפקיד קרבי".
אם כן המלצנו לפני המ"מ שנטה לכך בלאו הכי. הוא ניגש למג"ד הביע את המשאלה לצרף את המלצת כולנו. לא עבר יום ועוזי הגיע אלינו על כל מטלטליו. הוא הפך לסייר בין סיירים.
מרגע שפרצה המלחמה ועד לצהרי יום ה', היה עוזי חלק בלתי נפרד מאתנו ועשה את המוטל עליו בנאמנות ובמסירות.
אמיץ - זה הביטוי המאפיין אותו מראשית היכרותנו ועד למותו.
על היחסים בינו לבין תלמידיו יעיד המכתב הבא של אחד מהם:
"מורי היקר, תמיד ראיתיך מחייך והחיוך הנעים האופייני לך אינו סר מנגד עיני וכזה אזכרך.
משהו מופלא ולא רגיל היה בך והשתקף בשיעוריך - כח רצון, עוז רוח, הומור.
ענווה ורצון כן לחנך ולנטוע בנו את האהבה למקצוע, אותו לימדת.
אהבנו את אוירת החמימות והידידות ששררה בשיעוריך, בהם השקעת התלהבות וכובד ראש ובד בבד עם זה זכורות לי ההפסקות בהן פטפטנו וצחקנו יחדיו. לכן כה הממה אותנו הידיעה שנפלת. ובכל זאת עד כמה שיהיה הרעיון טרגי ועצוב, מתאים והולם הוא מות גיבורים לך ולדומים לך, הטובים והנבחרים".