כילד הייתי מתוסכל כי לא ידעתי מה קרה לאבי. המערכת של אז שהייתה בחיתוליה לא התמודדה עם מעט המקרים כמו שלי בים הטיפול שהיה לה בעקבות הקמת המדינה, דבר שהתווסף לייסורי היתמות בנוסף בעשור לנפילתו כשאימי הכירה אדם נפלא ונישאה לו נוצר נתק בין אמי להורי אבי שלא קבלו אחר אחריו, ונהגו לדעתי לא בהגינות כלפי אימי וגם כלפי. הדבר גרם לי נזק נפשי ושינה הרבה מאורחות חיי. גם כי יום אחד לא שכחתי ובער בתוכי גם כנער כבחור וכבוגר הרצון להכין את מי שלא הכרתי-אבי, היו לי הרבה קטעים של ברורים כולל פגישה עם חיים לסקוב ואחרים שבהם הייתה איזה שבלוניות בלתי מספקת לי עד 1987.
ב-1987 בניתי את מגדלי קסם בר"ג, יום אחד אני מבחין ברכב קונסולרי אנגלי העומד בחזית הבניין ויורד ממנו אדם לבוש בהדר, ומתבונן בשלט שהיה כתוב בעברית ובאנגלית והיו רשומים בו הגורמים הקשורים לפרוייקט כולל שמי.
ירדתי ושאלתי את האדם [באנגלית] מה אני יכול לעזור לך הנ"ל שהציג את עצמו כמר סטנלי הלואיי דיפלומט אנגלי המשרת דרך קבע בירדן ונישלח זמנית לקונסוליה האנגלית סטנלי שאל אותי" if the name of chay davidov do for you something? לאחר שהזדהיתי כבנו של חי סיפר לי סטנלי שהוא בן גילי שהוא בנה של אשת עובד בשרות החוץ הבריטי ששירת בעירק בשנות מלחמת העולם השניה וכמנהג נשות הדיפלומטים באותה תקופה עבדה בהתנדבות בבית החולים הצבאי בבצרה והיא שטיפלה באבי עד שניפטר גב' אליס הלואי. קבענו פגישה בקונסוליה במזרח ירושלים ולאחר כחודש נפגשנו שנית. נדהמתי שהביא לי תקליטון מהירות 78 מעוות קימעה מאש וחום התאונה עם כתמי דם על עטיפתו ובנוסף מעטפה עם תמונות שהיא צילמה הלוויתו הצבאית של אבי בתקליטון שהוקלט בבגדד שבוע לפני התאונה הייתה דרישת שלום מאבי ובו נאמר "לחיה ושלי הקטן שלום, אני מקווה שהמלחמה שנגמרה תסתיים ובקרוב מאוד אהיה אתכם אוהב אתכם חי" וכך זכיתי פעם ראשונה בחיי לשמוע את קולו של אבי ז"ל.
בשיחת טלפון ממשרדו של מר סטנלי עם אמו גב' אליס היא סיפרה לי שאבי הובא עם 30% כויות לבית החולים בבצרה מיד לאחר התאונה. היא הופתעה שמיד כל חבריו נעלמו. יומיים וחצי שכב שם, בתחילה הייתה הטבה במצבו אולם לאחר יומיים הייתה לפתע הידרדרות, וכתוצאה מזיהום נפטר. הוסיפה וסיפרה שלא איבד את ההומור שלו ולבסוף ביקש שבמידה ויקרה לו דבר שתעביר את הדברים למשפחתו דרך חבריו, אולם מכוון לתמיהתה נעלמו חבריו ולאחר כבר היחידה הזו עזבה את בצרה לא היה לה למי ולא ידעה לאן וכך הכל שכב במגירה.
משפ' הולאי המשיכה בשירות החוץ האנגלי בעיקר מארצות ערב. כשחלתה ואבי המשפחה ניפטר חזרו לאנגליה והבן ממשיך בשרות החוץ האנגלי. כשנודע לאם כי בנה סטנלי יהיה במזרח ירושלים תקופה מסוימת ביקשה ממנו לאתר את משפ' דוידוב. מר סטנלי ניסה בעזרת ספר הטלפונים לאתר את המשפחה ולדבריו כש"עלה" על אחיו של אבי מסר לו האח שאינו מעוניין לקבל ולהתעניין במקרה.
והגורל זימן אותו לפגישה אישית בר"ג ואז נוצר הקשר.
בעקבות התמונות שקיבלתי הצלחתי לעלות על אנשים שהיו אתו אחד מהם בביתו שבזיכרון יעקב סיפר לי על פעולותיהם בצבא הבריטי כולל פעולות להעלאת עולים לא לגלים מעירק לארץ. כששאלתי אותו "ידעתם שיש אלמנה ויתום למה לא סיפרתם?" ענה לי, "כי את מה שעשינו, כמנהג אותו תקופה עד היום לא סיפרתי לזר ולקרוב". השני מקיבוץ מסדה אישר לי את כל שאמר הראשון והוסיף כי חששם היה כי באחת מתחנות ה"צ'ק-פסט" שהיו בדרך מעירק לארץ יכולים לגלות את המייכל הדולף ובעקבותיו את הפיקטיביות שלו ולכן ניסו להסתיר את הנזילה ואז קרתה התאונה. ונתן לי טלפון ובעקבותיו נפגשתי עם אדם ששלושה חודשים לפני מותו הבריחו אבי וחבריו אותו ואחרים לארץ.
בכך ראיתי סגירת מעגל ותמונה מלאה של התאונה.
בנוסף; עקב פציעה בשירות קרבי היו לי עיכובים ולאחר מאיה לא יכולנו להביא עוד ילד. לאחר שכמעט אמרנו נואש, סגירת המעגל הביאה מזל ובלי טיפולים באופן הכי נורמלי ורגיל נולד לנו בננו יוחאי.
יוחאי היום בן +13 ספורטאי מחונן אלוף ישראל בגילו בשחייה ותקווה אולימפית לעתיד [עם ימשיך] דומה בכל לאבי שלא הכרתי, והדמיון לא רק בהופעה אלא גם בקולו בחתך הדיבור בתנועותיו עד כדי כך שיוחאי ניכנס לאירוע משפחתי שיש שם אנשים שהכירו את אבי אנשים נשארים עם פה פעור מתדהמה, עוד בשנה שעברה כשזכה גם באליפות ישראל לגילו הקודמת והדבר היה בשידור קיבלתי טלפונים מאנשים שהכירו את אבי כשהיה בגיל יוחאי ועמדו על הדמיון המיוחד הזה.
וכך המעגל בחיי נסגר סופית